חמוסים:
חמוסים מגיעים לבגרות מינית בגיל 6-12חודשים.
הייחום אצל חמוסות הוא עונתי ומתרחש לקראת הקיץ (חודשים מרץ עד אוגוסט).
במהלך הייחום איבר המין של הנקבה מתנפח. גם האשכים של הזכר גדולים יותר לכל אורך עונת הייחום. שני המינים מפיצים בתקופה זו ריח חריף יותר מהפרווה, הנובע מהפרשות מבלוטות שומן בעור. בחמוסים לבנים ניתן לראות הצהבה של הפרווה עקב ההפרשות השומניות. גם לשתן של שני המינים יש ריח חריף יותר בעונת הייחום.
בדומה לחתולה, הביוץ אצל החמוסה הוא ביוץ מושרה, כלומר החמוסה לא מפסיקה להיות מיוחמת עד אשר ירביע אותה זכר. עובדה זו חשובה מאוד כאשר אנו מחזקים בבית נקבה לא מעוקרת ללא זכר. במקרה זה תקופת הייחום הארוכה תוביל להפרשה ממושכת של הורמוני מין (בעיקר אסטרוגן) אשר מזיקה למח העצם ופוגעת בייצור הדם. חמוסה כזאת תסבול מאנמיה חמורה ועלולה אף למות. לכן, אם בחרתם לאמץ חמוסה נקבה ואינכם רוצים שתמליט, חובה לעקר אותה לפני הייחום הראשון.
ההרבעה אצל חמוסים היא אירוע קולני ואלים. הזכר מחזיק את הנקבה בעורפה בחוזקה ולעיתים קרובות ניתן לראות אדמומיות ופצעים באזור.
צ'ינצ'ילות:
צ'ינצ'ילות מגיעות לבגרות מינית בגיל 8-9 חודשים. עונת הייחום של הצ'ינצ'ילות מתרחשת לרוב בין חודש נובמבר לחודש מאי. מחזורי הייחום נמשכים כחודש עד 50 יום.
הריון הצ'ינצ'ילה נמשך כ-111 ימים. הצ'ינצ'ילה ממליטה לרוב בשעות הבוקר המוקדמות, שגר של בין 1-6 גורים, כאשר על פי רוב תתרחש המלטה של שני גורים. עובדה מעניינת היא כי בהמלטות של צ'ינצ'ילות אשר מגודלות כחיות מחמד נפוצים יותר גורים זכרים מנקבות.
לאחר שהגורים נולדים אוכלת האימא את השליה. הגורים הקטנים נולדים מכוסי פרווה ועם עיניים פקוחות, והם מסוגלים ללכת כבר בתוך שעה מההמלטה.
אמא צ'ינצ'ילה תסכים להניק גם גורים שאינם שלה, בייחוד אם הם קרובים לגיל של הגורים שלה. לכן במצבים בהם האימא מתה ויש גורים יתומים מומלץ לחפש צ'ינצ'ילה אומנת שזה עתה המליטה שתניק את הגורים. הגורים מתחילים לאכול אוכל מוצק כבר בגיל שבוע, אולם גמילה מוחלטת מחלב נעשית רק אחרי 6-8 שבועות.
ארנבונים:
גיל הבגרות המינית של ארנבונים תלוי בגזע הארנבון. גזעים ננסיים מגיעים לבגרות מינית בגיל 4-5 חודשים, ואילו הגזעים הגדולים בגיל 5-8 חודשים. בכל גזעי הארנבונים זכרים מגיעים לבגרות מינית כחודש - חודשיים לאחר הנקבות.
הנקבה מתייחמת כל 4-6 ימים, בעיקר בתקופת האביב. גם כאן הביוץ הוא מושרה, ונגרם רק כאשר זכר מרביע את הנקבה.
תקופת ההיריון נמשכת כחודש. לפני ההמלטה הנקבה תכין אזור קינון ותרפד אותו בפרווה אותה היא תולשת מאזור הבטן וצדי הגוף.
מספר הגורים בשגר נע בין 4-12 גורים, כתלות בגזע (גזעים ננסיים ממליטים פחות, גזעים גדולים יותר). הארנבונים הקטנים נולדים לרוב בשעות הבוקר המוקדמות. את רוב זמנם מבלים הגורים לבד בקן. האמא מניקה את הצאצאים רק פעם ביום, למשך 3-5 דקות.
אימא ארנבונית אינה מקבלת גורים של ארנבונית אחרת, ויכולה אף לתקוף ולהרוג גורים הנושאים ריח של ארנבון אחר.
בגלל זמן ההיריון הקצר יחסית ומכיוון שהארנבונית נמצאת רוב הזמן במצב בו היא מסוגלת להיכנס שוב להריון, החזקה של זוג ארנבונים זכר ונקבה תוביל במהרה לכמות עצומה של צאצאים. על מנת למנוע מצב זה מומלץ לסרס ולעקר את הארנבונים. נקבות מומלץ לעקר בגיל 5-6 חודשים גם כדי למנוע מחלות רחם ובכללן סרטן הרחם, אשר נפוץ יחסית בנקבות בוגרות לא מעוקרות.
שרקנים:
שרקנים מגיעים לבגרות מינית בגיל מאוד צעיר – נקבות כבר בגיל חודשיים וזכרים בגיל 3 חודשים.
שרקנית מתייחמת כל 20 יום בערך, ותקופת הייחום נמשכת לאורך כל השנה.
היריון השרקנית נמשך כ-70 יום, בסופם ממליטה האם 2-4 גורים בממוצע.
שרקנים לא בונים קני המלטה מסודרים, ויכולים להמליט בכל מקום בכלוב. לאחר שנולדים הגורים אוכלת האימא את השליה.
אימא שרקנית תסכים להניק גם גורים שאינם שלה, ולכן במצבים בהם יש גורים יתומים מומלץ לחפש שרקנית אומנת שתניק אותם.
בדומה לארנבונים, זוג שרקנים ימליט במהלך חייו מספר רב של צאצאים, וניתן למנוע התרבות לא רצויה על ידי סירוס ועיקור.
שרקנית מעל גיל 8 חודשים שלא המליטה בעבר לא מומלץ להרביע. על מנת להמליט בצורה תקינה עצמות האגן של השרקנית אינן מאוחות ונפתחות בעת המלטה על מנת לאפשר יציאה תקינה של הגורים. עצמות האגן של שרקנית שלא המליטה בגיל צעיר עוברות איחוי, ולכן בשרקניות אלו נפוצים מצבים של המלטות קשות, בהן הגורים נתקעים ולא יכולים לצאת מתעלת ההמלטה בצורה נורמלית. מצב זה דורש התערבות וטרינרית והוא מסוכן גם לגורים וגם לאימא, ולכן מומלץ להימנע ממנו.
