יום רביעי, 12 באוגוסט 2015

ביצה כלואה

הטלת ביצים
 כל העופות וחלק מהזוחלים מתרבים באמצעות הטלת ביצים.
ביצה נוצרת כאשר זקיק המתפתח בשחלה חורג ממנה אל צינור ההטלה. לאורך הצינור קיימים אזורים ספציפיים האחראיים על הוספת מרכיבים שונים לזקיק, ולקראת סופו של הצינור נוספת הקליפה המיוצרת מסידן, שמטרתה להגן על העובר בזמן התפתחותו מחוץ לגוף הנקבה.
במינים מסוימים נוצרות ביצים גם ללא נוכחות זכר. ביצים אלו עוברות את אותו תהליך היווצרות בצינור ההטלה, אך הביצה המוטלת תהיה בלתי מופרית (כלומר, ביצה שלא מכילה עובר, אך מכילה את כל מרכיבי הביצה האחרים).

ביצה כלואה
כליאת ביצה נגרמת כאשר מסיבה מסוימת הביצה נתקעת באחד האזורים לאורך צינור ההטלה והנקבה אינה מצליחה להטיל אותה בכוחות עצמה. זהו מצב נפוץ בציפורי נוי ובלטאות מחמד.
לרוב הכליאה נעשית קרוב לאזור הביב, לאחר שקליפת הביצה כבר נוצרה. בזוחלים יתכן מצב של כליאה של יותר מביצה אחת.


הסיבות להיווצרות ביצה כלואה הן לרוב תנאי גידול ואחזקה בלתי נאותים, אך לעיתים הבעיה גנטית וככזאת עלולה לחזור על עצמה בכל מחזור הטלה.
גורמי הסיכון לכליאת ביצה:
מצב גופני לא תקין (בעיקר משקל עודף)
הטלה בגיל מבוגר
תזונה לא נכונה או לא מאוזנת
הטלות ביצים בתדירות גבוהה (מוביל לחוסר בסידן)
ביצה לא תקינה (ביצה גדולה מאוד או בעלת צורה לא רגולרית)
מחלות של דרכי ההטלה
  
סימנים קליניים
 הסימנים הראשוניים הם חולשה וירידה בפעילות, אכילה פחותה, בטן נפוחה, שלשול ולשלשת דבוקה לאזור האחורי של הגוף.
במקרים קיצוניים יכולים להופיע קשיי נשימה, חוסר תזוזה ואפאתיות. סימנים אלו מעידים לרוב על סיבוך נלווה למצב, כגון קרע של צינור ההטלה ודלקת של חלל הבטן, שהם מצבים מסכני חיים הדורשים טיפול מיידי.

אבחון
 האבחון הווטרינרי מתבסס על הכרת ההיסטוריה של הנקבה (האם הטילה בימים האחרונים, האם כבר סבלה בעבר ממקרים של ביצה כלואה) ובחינת הסימנים הקליניים.
אבחון וודאי נעשה באמצעות צילום רנטגן, בו ניתן לראות את הביצה (כמובן, רק אם נוצרה כבר הקליפה הסידנית), למקם אותה לאורך הצינור ולהעריך את גודלה וצורתה.
ניתן גם לבצע בדיקות דם מקיפות להערכת מצבה הכללי של הנקבה.


טיפול
במידה ומצבה הכללי של הנקבה ירוד, יש לתת טיפול תומך ראשוני לפני כל טיפול אחר.
הטיפול הראשוני כולל נוזלים, חימום, ויטמינים וזריקות סידן. לעיתים תידרש האכלה כפויה באמצעות צינור הזנה.
לאחר ייצוב ראשוני יש להחליט על טיפול רפואי או כירורגי להוצאת הביצה, בהתאם לתוצאות הבדיקות וצילומי הרנטגן.

הטיפול הרפואי כולל תרופות המשמשות לזירוז הטלה, כגון אוקסיטוצין.
אם הביצה קרובה לאזור הביב ניתן לעשות סיכוך של האזור עם שמן מינרלי במטרה לעזור לביצה להחליק דרך צינור ההטלה. כאשר יש חשש לדלקת נלווית יינתן גם טיפול אנטיביוטי ואנטי דלקתי.
במידה והנקבה לא הטילה 24 שעות לאחר הטיפול הרפואי ומצבה הכללי אינו טוב, או אם מראה הביצה בצילום הרנטגן אינו תקין, ההמלצה היא לעבור לטיפול כירורגי.

הטיפול הכירורגי הפשוט ביותר הוא שאיבת תוכן הביצה על מנת להקטין את נפחה ולאפשר בכך את יציאתה מצינור ההטלה בצורה הטבעית דרך הביב. פרוצדורה זו מתבצעת תחת הרדמה, והיא בעייתית משום שהסיכון לקריעה של צינור ההטלה בדרך זו גדול.

הטיפול הכירורגי המומלץ הוא ניתוח לפתיחת הבטן והוצאת הביצה.
כאשר מדובר באירועים חוזרים של כליאת ביצה כדאי לבצע בנוסף עיקור של הנקבה, על מנת למנוע הישנות של המצב.

אין תגובות:

פרסום תגובה