דלקות שתן

דלקות שתן הן בעיה נפוצה של מערכת השתן בחיות מחמד, בעיקר בכלבים וחתולים.

הן נחלקות לדלקות פשוטות, אשר חולפות עם טיפול רפואי מתאים, ודלקות מסובכות, אשר חוזרות ונשנות גם לאחר טיפול רפואי ודורשות אבחון מקיף וטיפול לזמן ארוך.  

דרכי הדבקה

רוב דלקות השתן נגרמות עקב חדירה של חיידקים מהסביבה החיצונית לתוך מערכת השתן והתרבות בה. אלו בעיקר חיידקים של מערכת העיכול, המגיעים מהצואה.

קיימים גם מקרים בהם חיידקים מאזור אחר של דלקת בגוף חודרים לדם ומגיעים דרכו אל מערכת השתן, אך הם נדירים יותר.

לעיתים הדלקת היא משנית לבעיה אחרת הקיימת אצל בעל החיים, כדוגמת פגמים מולדים במבנה מערכת השתן, אבנים, גידולים במערכת השתן, חוסר שליטה על סוגרים, המאפיינת כלבים מבוגרים, ואף מחלות כלליות.

בכלבים קיום אבנים בשתן הוא לרוב תוצאה של דלקת השתן, משום שהחיידקים הגורמים לה מייצרים חומרים המעודדים היווצרות אבנים. בחתולים, לעומת זאת, אבנים בשתן הם לרוב הסיבה להיווצרות דלקת משנית.

סימנים קליניים

חיידקים יכולים לעורר דלקת לכל אורך מערכת השתן.

כאשר הדלקת נמצאת באזור שלפוחית השתן וצינור השופכה (הצינור המוביל את השתן מהשלפוחית החוצה) בעל החיים לא יראה סימני מחלה קשה, וברוב המקרים לא תהיה פגיעה במרץ, בערנות ובתאבון של בעל החיים.

סימני הדלקת יהיו השתנה ושתייה מרובה, חוסר שליטה על מתן שתן והופעת דם או מוגלה בשתן.

במידה והדלקת מתפשטת ומגיעה לכליה המצב נהיה חמור יותר.

בעל החיים יראה חולה ובנוסף לסימנים הקליניים הקודמים ניתן יהיה לראות ירידה בתאבון, חולשה ואפאתיות, כאב במגע באזור וחום. 

אבחון

האבחון הראשוני מתבסס על בדיקה כללית של בעל החיים על ידי הוטרינר ובדיקת שתן.

בבדיקה הגופנית בוחן הוטרינר את מצבו הכללי של בעל החיים, קיום חום, כאב במגע, גודל שלפוחית השתן ויכולת בעל החיים להשתין.

בבדיקת השתן מחפש הוטרינר נוכחות של חלבון ודם בשתן ושינויים בחומציות ובריכוזיות השתן המאפיינים דלקות שתן. בבחינת משטח שתן תחת מיקרוסקופ ניתן להבחין בתאי דלקת, חיידקים, קריסטלים המחשידים לקיום אבנים ותאים המחשידים לנוכחות גידול.

בדיקות נוספות

אם בעל החיים מתקשה בהשתנה או אם נמצאו בבדיקת השתן קריסטלים רבים, מומלץ לעשות צילום רנטגן, שהוא אמצעי האבחון הטוב ביותר לגילוי אבנים.

כאשר מדובר בדלקת שתן החוזרת לאחר טיפול או שאינה מגיבה לטיפול, מומלץ לשלוח דגימה של השתן למעבדה לבדיקת תרבית ורגישות. בדיקה זו מבודדת את החיידקים הנמצאים בשתן ומוצאת מהי האנטיביוטיקה אליה החיידקים הכי רגישים.

כפי שכבר ציינו, דלקות שתן חוזרות יכולות להיות משניות למחלות כלליות, כדוגמת יתר תפקוד של בלוטת האדרנל (מחלת "קושינג") או כשל כליות כרוני. לכן במקרים של דלקות חוזרות מומלץ לקחת בדיקת דם להערכה כללית של בעל החיים.

אבחון נוסף שמומלץ לעשות במקרים של דלקת חוזרת, חשד לדלקת כליה או בחשד לגידול היא בדיקת אולטראסאונד. בבדיקה זו ניתן להעריך את חומרת הדלקת ובנוסף לגלות בעיות נלוות כגון פגמים במבנה מערכת השתן, קיום אבנים או גידולים.

טיפול

רוב הדלקות הפשוטות מטופלות באמצעות אנטיביוטיקה.

מכיוון שיתכן זיהום משולב של מספר חיידקים, יתכן ויהיה צורך במתן של יותר מאנטיביוטיקה אחת, שתינתנה בהתאם לתוצאות בדיקת תרבית ורגישות.

שיפור בסימנים הקליניים יתרחש מספר ימים לאחר תחילת הטיפול, אולם יש להקפיד על מתן התרופות עד תום הזמן אותו קבע הווטרינר כדי למנוע חזרה של הדלקת.

אם נראים קריסטלים בשתן או אבנים קטנות בצילום ישלב הטיפול מעבר לאנטיביוטיקה גם מזון רפואי למניעת יצירת אבנים או המסת אבנים קיימות.

אבנים גדולות דורשות הוצאה בניתוח. לאחר הניתוח יועבר בעל החיים למזון רפואי למניעת היווצרות אבנים חדשות לתקופת זמן ארוכה, ובמקרים מסוימים אף לכל חייו של בעל החיים.

לסיכום,

דלקת שתן היא בעיה נפוצה וקלה לאבחון. בכל מקרה של חשד לדלקת שתן מומלץ לפנות לוטרינר לאבחון וטיפול מתאים.