פרעושים וקרציות

עם בוא האביב והעלייה בטמפרטורת הסביבה מגיעים גם אורחים לא רצויים, כדוגמת טפילים סביבתיים שונים. הטפילים הנפוצים ביותר בקרב חיות המחמד הינם הפרעושים והקרציות, המהווים מטרד של ממש הן לבעלי החיים והן לאנשים המבלים במחיצתם.

פרעושים

הפרעוש הוא טפיל מוצץ דם, חסר כנפיים, בעל רגליים אחוריות חזקות ויכולת קפיצה מרשימה.

מחזור החיים של הפרעוש כולל ביצה, זחל חסר רגליים, גולם ובוגר, שרק לו יכולת מציצת דם.

הפרעושים הנפוצים בישראל הם פרעוש הכלב ופרעוש החתול, אשר למרות שמם, אינם ספציפיים לבעל חיים מסוים, ויכולים לעקוץ בעלי חיים אחרים וגם בני אדם.

עקיצת הפרעוש כואבת ובאזור נוצרת תגובה אלרגית למרכיבים ברוק הפרעוש, המתבטאת באדמומיות, גרד ואובדן שיער. לעיתים התגובה חמורה יותר וכוללת גרד בלתי פוסק, פציעות בעור והתפתחות זיהומי עור משניים. פרעוש אחד שעקץ יכול לגרום לתגובת גירוד שתימשך שבועיים. בנוסף, הדבקה מסיבית בפרעושים יכולה להוביל לאובדן דם ואנמיה.

הפרעושים מזיקים גם בהיותם מעבירים של גורמי מחלה, בעיקר של תולעים שטוחות. זחל הפרעוש ניזון מצואה, ובולע ביצי תולעים הנמצאות גם כן בצואה. התולעת מתפתחת בגוף הפרעוש, וכאשר בעל חיים בולע אותו, הוא נדבק גם בתולעים. יש לזכור כי לא תמיד ניתן לראות פרעושים על פרוות בעל החיים, מכיוון שהם קופצים חזרה לסביבה לאחר שעקצו. לכן, גילוי של תולעים שטוחות (דמויות גרגרי אורז) בצואת בעל החיים מעידה על נוכחות פרעושים, ויש לטפל גם כנגד התולעים וגם כנגד הפרעושים.

קרציות

הקרציה היא טפיל גדול יחסית, חסר כנפיים. הבוגר בעל 4 זוגות רגליים וגוף רחב. מחזור החיים של הקרציה כולל ביצה, זחל (בעל 3 זוגות רגליים), נימפה ובוגר. הקרציה ניזונה מדם או מתאי גוף.

קיימים שני סוגים של קרציות – קרציות קשות וקרציות רכות. הקרציה הנפוצה ביותר בישראל היא קרצית הכלב החומה.

עקיצת קרציה יכולה להתבטא באדמומיות, נפיחות, גרד ואובדן שיער באזור. הדבקה מסיבית בקרציות יכולה להוביל לאובדן דם ואנמיה.

אולם, הסכנה הגדולה ביותר הנובעת מקרציות לרוב אינה העקיצה עצמה, אלא היותן מעבירות גורמי מחלה. בישראל נפוצה מאוד המחלה המכונה "קדחת קרציות" הנגרמת על ידי הטפיל ארלכיה קניס, אשר מועבר לכלבים בזמן מציצת הדם על ידי הקרצייה. הארלכיה פוגעת תחילה בטסיות הדם, ולאחר מכן בתאי דם נוספים, והמחלה מתבטאת בחולשה, חוסר תאבון, חום ודימומים ויכולה אף להוביל למוות.

מניעה וטיפול

הטיפול היעיל ביותר בפרעושים וקרציות הוא טיפול מניעתי.

חשוב לזכור כי הפרעושים והקרציות מגיעים מסביבת בעל החיים, ולכן הטיפול בהם חייב לכלול טיפול משולב, הן בבעל החיים והן בסביבה. מספר הפרעושים על פרוות בעל החיים ברגע נתון מהווה רק כ-5% מהנגיעות הכללית, ולכן גם אם נראה פרעוש יחיד יש לטפל.

הטיפול הסביבתי כולל ניקוי יסודי של אזור המרבץ של בעל החיים (כיבוס שמיכות ומזרנים, ניקוי המלונה והמיטה, שאיבת אבק וכו'). במקרים של נגיעות גבוהה מומלץ להזמין מדביר מקצועי (חשוב לוודא עם המדביר כי החומרים בהם הוא משתמש אינם רעילים לבעל החיים, ובכל מקרה להוציא את בעל החיים מהבית בתקופת הריסוס).

טיפול בבעל החיים מתבצע באמצעות תכשירים וטרינרים שונים המגיעים בצורת אמפולות (כדוגמת אדוונטג', אדוונטיקס, רבולושיין ואחרים) או תרסיסים (כדוגמת פרונטליין), אותם יש לשים על עור בעל החיים כל חודש. קולרים נגד קרציות יעילים לעד כ-6 חודשים.

מכיוון שקיימים תכשירים רבים ומגוונים בשוק, ומשום שתכשירים אלו מכילים חומרים העלולים להיות רעילים בשימוש לא נכון, מומלץ להתייעץ עם וטרינר אשר ימליץ על סוג התכשיר המתאים ביותר לבעל החיים הספציפי. את התכשיר יש להתאים לסוג בעל החיים (חתול, כלב או בעל חיים אחר), גילו (גור או בוגר) וסביבת המחיה שלו (למשל, חצר לעומת דירה).

הטיפול בעקיצה קיימת יכלול משחות מרגיעות וסטרואידים להפחתת הגרד. במקרים של אלרגיה חמורה לפרעושים יידרש טיפול משולב של אנטיביוטיקה וסטרואידים לתקופות ממושכות (לעיתים לאורך כל תקופת הקיץ) ואמבטיות עם שמפו מיוחד. בנוסף יש להקפיד על השמת תכשירים נוגדי טפילים לפי המלצת הווטרינר. 

סקביאס

סקביאס (בעברית - "גרדת" או "גרב"), היא מחלת עור הנגרמת על ידי טפיל המכונה אקרית (זהו אינו חיידק או וירוס). הטפיל מתחפר ויוצר מחילות בתוך העור, דבר הגורם לגרד עז.

המחלה נפוצה בעיקר בארנבונים, אך ניתן לראות מקרים גם בבעלי חיים רבים אחרים כגון כלבים, חתולים, שרקנים, צ'ינצ'ילות ועוד וכמובן בבני אדם. 

דרכי הדבקה

הדבקה מתרחשת בעקבות מגע ישיר עם בעל חיים נגוע, אך גם בעקבות מגע במצע, מיטה, מלונה או כל דבר אחר באזור המחיה של אותו בעל חיים. ההדבקה נפוצה בעיקר בבעלי חיים צעירים.

חשוב לציין כי ישנם טפילי סקביאס שונים המדביקים בעלי חיים שונים. בעלי חיים מאותו מין (למשל ארנבון שנפגש עם ארנבון אחר הנגוע בסקביאס) ידבקו בקלות זה מזה. בעלי חיים ממינים שונים (למשל כלב שנפגש עם ארנבון הנגוע בסקביאס) לא תמיד ידבקו, אך קיים סיכוי לכך.

ארנבונים יכולים להיות נשאים של הטפיל לזמן ארוך והמחלה תתפרץ רק כאשר הם נמצאים במצב של סטרס. זו הסיבה שניתן לראות התפרצויות של סקביאס גם בארנבונים החיים זמן רב לבדם בבית ללא מגע עם ארנבונים אחרים.

הדבקה של אנשים מחיות המחמד שלהם מתרחשת בערך ב-30% מהמקרים. רוב ההדבקות יהיו של ילדים צעירים, זקנים ואנשים הסובלים מפגיעה כלשהי במערכת החיסון.

סימנים קליניים

הסימן הנפוץ ביותר הוא גרד עז. בעל החיים מתגרד רוב הזמן ובאובססיביות, ולעיתים לא ניתן להסיח את דעתו מהגירודים. כתוצאה מההתגרדות ניתן לראות הרבה פעמים קרחות, אדמומיות, פציעות עצמיות ודלקות עור.

בארנבונים ניתן לראות מופע אופייני של התעבות העור באזור האף (מה שמכונה "אף פינוקיו"), גלדים על האוזניים ובין אצבעות הרגליים.

בכלבים וחתולים ניתן לעיתים לראות גלדים על אפרכסות האוזניים ובמרפקים. בחלק מהמקרים ניתן להרגיש הגדלה של קשרי לימפה.

בבני אדם מופיע הסקביאס כנקודות אדומות קטנות, לרוב באזור הזרועות והבטן, וגרד עז המחמיר בלילה. יש לציין כי כאשר בן אדם נדבק בטפיל מבעל חיים, אנשים אחרים אינם יכולים להידבק מאותו אדם. רק אם אדם נדבק בסוג הטפיל הספציפי לבני אדם הוא יהיה מדבק לאנשים אחרים ויש להימנע ממגע איתו עד לקבלת טיפול.

ארנבון עם סקביאס:

"אף פינוקיו", גלדים על האוזניים, הרגליים, הזנב ומסביב לעיניים

אבחון

האבחון נעשה על ידי גירוד העור במספר מקומות והתבוננות במיקרוסקופ לחיפוש הטפיל או הביצים שלו.

לעיתים קיים מספר טפילים קטן על העור, ולא ניתן למצוא אותם בדגימה. במקרים אלו האבחון יתבסס על הסימנים הקליניים המחשידים לקיום הטפיל ותגובה חיובית לטיפול.

אקרית הסקביאס וביצים כפי שנראים במיקרוסקופ: 

טיפול

הטיפול לבעל החיים הוא זריקות של תרופה ממשפחת האיברמקטינים, בהפרשי זמנים קבועים עד לשיפור ניכר בסימנים הקליניים (לרוב טיפול של 2-6 שבועות). אפשרות נוספת היא טיפול בסירופ במתן יומי לזמן ממושך.

אם הגרד מאוד חזק יינתן טיפול לטווח קצר בסטרואידים, אשר מפחיתים את תחושת הגירוד.

במידה ובעל החיים סובל מפציעות או דלקות עור יש לטפל באמצעות משחות אנטיביוטיות או אנטיביוטיקה לפה, כתלות בחומרה.

בנוסף חשוב לחטא את כל אזור המחיה של בעל החיים הנגוע. אם קיימים בעלי חיים נוספים באזור יש לבודד את בעל החיים הנגוע על מנת למנוע הדבקה.

בני אדם שנדבקו צריכים לפנות לרופא משפחה או רופא עור, אשר ימליצו על טיפול מתאים.

מניעה

מכיוון שהמחלה נפוצה מאוד בארנבונים מומלץ להביא כל ארנבון חדש לבדיקה אצל ווטרינר. למניעת המחלה מומלץ להקפיד על טיפול מונע לארנבונים הכולל זריקה של איברמקטין כל שלושה חודשים.

טפיל הסקביאס פחות נפוץ בחיות המחמד האחרות ולכן אצלן אין צורך במניעה, אלא רק בטיפול במידה ונדבקו.

בעיות אוזניים

כמו בני האדם, גם בעלי החיים שלנו סובלים מכאבים וגירוי באוזניים, הנובעים מאלרגיות, חיידקים, טפילי אוזניים ואף גידולים. חשוב לאבחן ולטפל בבעיות אוזניים על מנת להפחית את סבלו של בעל החיים ועל מנת לצמצם תופעות לוואי וסיבוכים שעלולים להתלוות לבעיות אלו.

סימנים קליניים

בעיות אוזניים בבעלי חיים מתבטאות בהפרשות ("לכלוך") מהאוזניים, אדמומיות או גלדים באפרכסות, גירוד יתר וניעור ראש עקב כאב. גירוד יתר יכול להוביל לפציעות עצמיות ולפגיעה במבנה האוזן. מכיוון שהאוזניים אחראיות בין היתר גם על שיווי המשקל, לפעמים ייראה בעל החיים מטה את ראשו לצד ואף כושל בזמן הליכה.
בעיות אוזניים שאינן מטופלות יכולות להוביל לירידה או אובדן שמיעה.

אבחון

כפי שכבר צוין, בעיות אוזניים יכולות להיות תוצאה של מספר סיבות, ולכן חשוב לאבחן על מנת לתת את הטיפול המתאים לבעיה.

הווטרינר יתחיל מהסתכלות חיצונית באוזן ובאפרכסת, ויחפש עדויות לפגיעות חיצוניות (למשל: חתכים, פצעים, קרציות) שיכולות להציק לכלב ולגרום לו לאי נוחות.

לאחר מכן יסתכל הווטרינר בתוך האוזן בעזרת מכשיר הנקרא אוטוסקופ. בעזרת מכשיר זה ניתן להעריך האם יש פגיעות בתעלת האוזן, מה כמות ההפרשות ומה צבען, ובנוסף ניתן לגלות גופים זרים (כמו קוצים או מלענים) שחדרו לאוזן, גידולים או פוליפים, הנפוצים בעיקר אצל חתולים.

לעיתים בעל החיים כאוב ומתנגד מאוד לבדיקה. במקרה כזה הבדיקה תתבצע לאחר טשטוש.

במידה והווטרינר חושד בהמצאות שמרים או טפילי אוזניים הוא יעשה משטח, בו דוגמים עם מקל אוזניים מעט מההפרשות ומתבוננים במיקרוסקופ.

בנוסף לבדיקת האוזניים יבצע הווטרינר בדיקה כללית של בעל החיים, כדי לשלול מחלות כלליות שיכולות להתבטא גם כבעיות אוזניים, כגון אלרגיות, טפילי עור כדוגמת סקביאס ודמודקס ומחלות עצביות.

טיפול

טיפול יינתן בהתאם לסיבה שנמצאה.

פגיעות שטחיות באפרכסת יטופלו באנטיביוטיקה במשחה או לפה, כתלות בחומרת הפגיעה. במידה ויש חתך גדול יתכן ותידרש תפירה של האזור.

דלקות אוזניים על רקע חיידקים, שמרים וטפילים מטופלות באמצעות חומרים לשטיפת אוזניים, שמטרתם סילוק ההפרשות, ולאחר מכן טיפות אוזניים המכילות אנטיביוטיקה או חומר אנטיפרזיטי, לטיפול בגורם.

דלקות אוזניים על רקע אלרגי יטופלו בשילוב עם טיפול כללי לאלרגיות – אנטיביוטיקה וסטרואידים לטווח הקצר, ולטווח הארוך החלפת מזון, טיפול סדיר נגד פרעושים, וניסיון להימנע מגורם האלרגיה (אם ידוע).

פוליפים וגידולים יצריכו טיפול כירורגי.

  

בדיקות נוספות

לעיתים אנו נתקלים בדלקות אוזניים חוזרות ונשנות. בעל החיים ירגיש טוב יותר עם הטיפול, אולם זמן קצר אחריו יחזרו הסימנים הקליניים.

הסיבות לכך יכולות להיות:

1.      חיידקים אשר פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה הרגילה הנמצאת בטיפות האוזניים. במקרה כזה ניתן לשלוח למעבדה דגימה של ההפרשות לבדיקת "תרבית ורגישות". בבדיקה זו בודקים איך החיידקים מהדגימה מגיבים לסוגי אנטיביוטיקה שונים, ובסופו של דבר ממליצים על סוג האנטיביוטיקה הטוב ביותר לטיפול.

2.      דלקת על רקע אלרגי, כאשר לא ידוע גורם האלרגיה או כאשר הבעלים לא הקפידו על טיפול כללי בנוסף לטיפול האוזניים. ב-20% מהמקרים של אלרגיה למזון בבעלי חיים, האלרגיה תתבטא כדלקת אוזניים בלבד, ולכן בכל מקרה של דלקות אוזניים חוזרות ההמלצה היא להחליף את מזונו של בעל החיים למזון היפואלרגני.

3.      גזעי כלבים עם מבנה אוזן בעייתי. למשל, לגזע השארפיי יש מבנה תעלת אוזן צר. דבר זה מונע אוורור טוב של האוזן וניקוז טוב של הפרשות ומעודד התפתחות חיידקים. בכלבים אלו לעיתים לא ניתן לטפל רק בדרך רפואית, וההמלצה היא לבצע ניתוח להסרת תעלות האוזן.  

מניעה

את רוב בעיות האוזניים ניתן למנוע על ידי הקפדה על היגיינה בסיסית. מומלץ לעשות ניקוי של הפרשות באופן סדיר, אחת לשבועיים – חודש, באמצעות חומרים לשטיפת אוזניים. ניקוי עם מקלות אוזניים לא מומלץ, משום שעלול לגרום לפציעה של האוזן ולנזק חמור.

יש להקפיד על טיפול נכון בבעלי חיים אלרגיים, ולהשתדל שיחשפו כמה שפחות לגורמים אליהם הם רגישים. בנוסף מומלץ לא לקחת בעל חיים רגיש למקומות "מלוכלכים", כגון חוף הים ופארקים.

בכל מקרה של חשד לבעיית אוזניים יש להביא את בעל החיים לבדיקה ווטרינרית, כדי למנוע סיבוכים בלתי רצויים.