‏הצגת רשומות עם תוויות ארליכיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ארליכיה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 7 באוגוסט 2013

קדחת קרציות

קדחת קרציות הינה מחלה נפוצה בכל העולם ובישראל בפרט. המחלה נגרמת על ידי הטפיל ארליכיה קניס, אשר מועבר לכלבים בזמן מציצת דם על ידי קרצייה הנקראת קרצית הכלב החומה. הארליכיה הינו טפיל דם הפוגע בתאי הדם השונים וגורם להרס שלהם במחזור הדם ובמח העצם.
לרוב מופיעה המחלה בעונה החמה (מאי עד אוגוסט), בה נפיצות הקרציות גבוהה, ובעיקר בכלבי מושב, כלבי חצר או כלבים ששהו באזור בו נמצאה כמות גדולה של קרציות. אולם, מספיקה קרצית אחת הנגועה בטפיל כדי לגרום למחלה, ולכן תתכן בכל כלב ובכל עת.

סימנים קליניים
לרוב מופיעים הסימנים הקליניים כשבוע עד שבועיים לאחר מציאת קרציה על הכלב.
המחלה מתבטאת בחום גבוה, חולשה, דיכאון וחוסר תאבון. הארליכיה פוגעת תחילה בטסיות הדם, ולאחר מכן בתאי דם נוספים, ולכן לעיתים יופיעו דימומים ספונטנים, שטפי דם על העור וריריות חיוורות. הגדלה של בלוטות לימפה ושל הטחול והכבד נפוצות גם הן, והווטרינר יוכל להרגיש זאת במישוש.

לאחר תקופה מסוימת עוברת המחלה לשלב תת קליני. בשלב זה הכלב נראה בריא, אולם הטפיל ממשיך להתקיים בגופו וממשיך לגרום להרס הדרגתי של תאי הדם. שלב זה יכול להמשך חודשים עד שנים.

בשלב הסופי והכרוני של המחלה מופיעים סימנים בלתי ספציפיים של פגיעת מערכות שהם משניים לאנמיה (ירידה במספר תאי הדם האדומים), לפגיעה במערכת החיסון (עקב ירידה במספר תאי הדם הלבנים) ולפגיעה ביכולת הקרישה (עקב ירידה במספר הטסיות). בנוסף לסימנים הקודמים יכולים להראות גם דימומים, בצקות, צליעות ועיוורון. מוות יכול להיגרם כתוצאה מדימום ואנמיה חריפה או כתוצאה מזיהומים מזדמנים התוקפים את הגוף כתוצאה מירידה ביכולת החיסונית.

אבחון
במידה וקיים חשד לקדחת קרציות עקב הסימנים הקליניים או היסטוריה של חשיפת הכלב לקרציות, ישנו קיט אבחון ספציפי המזהה נוגדנים לארליכיה בדם הכלב. תוצאה חיובית מעידה על חשיפה של הכלב לטפיל.
בדיקות דם כלליות מאפשרות הערכה של חומרת המחלה. בשלב ההתחלתי יופיעו ירידה בספירת הטסיות ועלייה בספירת התאים הלבנים וברמת הנוגדנים בדם. ככל שהמחלה מתפתחת תתרחש ירידה כללית במספר הטסיות, תאי הדם האדומים ותאי הדם הלבנים. לעיתים יראו בדיקות הדם בנוסף עדויות לפגיעה באיברים פנימיים, בעיקר פגיעה כלייתית.
לאחר הטיפול מומלץ לבצע בדיקות דם עוקבות כדי לוודא חזרה של ספירת הדם לרמות תקינות.

טיפול
כאשר המחלה נמצאת בשלבים ההתחלתיים הטיפול הינו פשוט יחסית, וכולל אנטיביוטיקה (לרוב דוקסילין) לטווח זמן של 2-3 שבועות. תגובה לטיפול ושיפור קליני יתרחשו לרוב תוך 2-3 ימים.
קרצית הכלב החומה יכולה להעביר לכלב, ביחד עם הארליכיה, טפיל נוסף המכונה בבזיה. טפיל זה קשה לאבחון, אולם מומלץ לטפל בו בנוסף לטיפול בארליכיה. הטיפול בבבזיה כולל שתי זריקות אמיזול בהפרש של שבועיים.

בשלבים המתקדמים של המחלה יש צורך בטיפול אגרסיבי הכולל שילוב אנטיביוטיקה עם סטרואידים או תרופות אחרות המעודדות התחדשות של תאי דם במח העצם. במקרים של אנמיה חמורה נדרש מתן של עירוי דם. בשלב זה לא תמיד תהיה תגובה לטיפול, וסיכויי ההחלמה של הכלב הם נמוכים.

מניעה
קדחת קרציות הינה מחלה קשה שעלולה להסתיים במוות, ולכן ישנה חשיבות רבה למניעתה. מניעת המחלה מתמקדת בטיפול מונע נגד קרציות לכלב (באמצעות אמפולה או קולר) וטיפול סביבתי (ניקוי משטחים, ריסוס והדברה). בנוסף, אם הדבר אפשרי, מומלץ להימנע מלקחת את הכלב לאזורים בהם עלול להיות ריכוז גדול של קרציות. חשוב להדגיש כי כלב שחלה במחלה אינו מחוסן נגדה ויכול לחלות שוב, ויש להקפיד על טיפול מונע נגד קרציות גם בכלבים שחלו בעבר.


פרעושים וקרציות

עם בוא האביב והעלייה בטמפרטורת הסביבה מגיעים גם אורחים לא רצויים, כדוגמת טפילים סביבתיים שונים. הטפילים הנפוצים ביותר בקרב חיות המחמד הינם הפרעושים והקרציות, המהווים מטרד של ממש הן לבעלי החיים והן לאנשים המבלים במחיצתם.

פרעושים
הפרעוש הוא טפיל מוצץ דם, חסר כנפיים, בעל רגליים אחוריות חזקות ויכולת קפיצה מרשימה.
מחזור החיים של הפרעוש כולל ביצה, זחל חסר רגליים, גולם ובוגר, שרק לו יכולת מציצת דם.
הפרעושים הנפוצים בישראל הם פרעוש הכלב ופרעוש החתול, אשר למרות שמם, אינם ספציפיים לבעל חיים מסוים, ויכולים לעקוץ בעלי חיים אחרים וגם בני אדם.

עקיצת הפרעוש כואבת ובאזור נוצרת תגובה אלרגית למרכיבים ברוק הפרעוש, המתבטאת באדמומיות, גרד ואובדן שיער. לעיתים התגובה חמורה יותר וכוללת גרד בלתי פוסק, פציעות בעור והתפתחות זיהומי עור משניים. פרעוש אחד שעקץ יכול לגרום לתגובת גירוד שתימשך שבועיים. בנוסף, הדבקה מסיבית בפרעושים יכולה להוביל לאובדן דם ואנמיה.

הפרעושים מזיקים גם בהיותם מעבירים של גורמי מחלה, בעיקר של תולעים שטוחות. זחל הפרעוש ניזון מצואה, ובולע ביצי תולעים הנמצאות גם כן בצואה. התולעת מתפתחת בגוף הפרעוש, וכאשר בעל חיים בולע אותו, הוא נדבק גם בתולעים. יש לזכור כי לא תמיד ניתן לראות פרעושים על פרוות בעל החיים, מכיוון שהם קופצים חזרה לסביבה לאחר שעקצו. לכן, גילוי של תולעים שטוחות (דמויות גרגרי אורז) בצואת בעל החיים מעידה על נוכחות פרעושים, ויש לטפל גם כנגד התולעים וגם כנגד הפרעושים.
קרציות
הקרציה היא טפיל גדול יחסית, חסר כנפיים. הבוגר בעל 4 זוגות רגליים וגוף רחב. מחזור החיים של הקרציה כולל ביצה, זחל (בעל 3 זוגות רגליים), נימפה ובוגר. הקרציה ניזונה מדם או מתאי גוף.
קיימים שני סוגים של קרציות – קרציות קשות וקרציות רכות. הקרציה הנפוצה ביותר בישראל היא קרצית הכלב החומה.

עקיצת קרציה יכולה להתבטא באדמומיות, נפיחות, גרד ואובדן שיער באזור. הדבקה מסיבית בקרציות יכולה להוביל לאובדן דם ואנמיה.
אולם, הסכנה הגדולה ביותר הנובעת מקרציות לרוב אינה העקיצה עצמה, אלא היותן מעבירות גורמי מחלה. בישראל נפוצה מאוד המחלה המכונה "קדחת קרציות" הנגרמת על ידי הטפיל ארלכיה קניס, אשר מועבר לכלבים בזמן מציצת הדם על ידי הקרצייה. הארלכיה פוגעת תחילה בטסיות הדם, ולאחר מכן בתאי דם נוספים, והמחלה מתבטאת בחולשה, חוסר תאבון, חום ודימומים ויכולה אף להוביל למוות.
מניעה וטיפול
הטיפול היעיל ביותר בפרעושים וקרציות הוא טיפול מניעתי.
חשוב לזכור כי הפרעושים והקרציות מגיעים מסביבת בעל החיים, ולכן הטיפול בהם חייב לכלול טיפול משולב, הן בבעל החיים והן בסביבה. מספר הפרעושים על פרוות בעל החיים ברגע נתון מהווה רק כ-5% מהנגיעות הכללית, ולכן גם אם נראה פרעוש יחיד יש לטפל.

הטיפול הסביבתי כולל ניקוי יסודי של אזור המרבץ של בעל החיים (כיבוס שמיכות ומזרנים, ניקוי המלונה והמיטה, שאיבת אבק וכו'). במקרים של נגיעות גבוהה מומלץ להזמין מדביר מקצועי (חשוב לוודא עם המדביר כי החומרים בהם הוא משתמש אינם רעילים לבעל החיים, ובכל מקרה להוציא את בעל החיים מהבית בתקופת הריסוס).

טיפול בבעל החיים מתבצע באמצעות תכשירים וטרינרים שונים המגיעים בצורת אמפולות (כדוגמת אדוונטג', אדוונטיקס, רבולושיין ואחרים) או תרסיסים (כדוגמת פרונטליין), אותם יש לשים על עור בעל החיים כל חודש. קולרים נגד קרציות יעילים לעד כ-6 חודשים.
מכיוון שקיימים תכשירים רבים ומגוונים בשוק, ומשום שתכשירים אלו מכילים חומרים העלולים להיות רעילים בשימוש לא נכון, מומלץ להתייעץ עם וטרינר אשר ימליץ על סוג התכשיר המתאים ביותר לבעל החיים הספציפי. את התכשיר יש להתאים לסוג בעל החיים (חתול, כלב או בעל חיים אחר), גילו (גור או בוגר) וסביבת המחיה שלו (למשל, חצר לעומת דירה).


הטיפול בעקיצה קיימת יכלול משחות מרגיעות וסטרואידים להפחתת הגרד. במקרים של אלרגיה חמורה לפרעושים יידרש טיפול משולב של אנטיביוטיקה וסטרואידים לתקופות ממושכות (לעיתים לאורך כל תקופת הקיץ) ואמבטיות עם שמפו מיוחד. בנוסף יש להקפיד על השמת תכשירים נוגדי טפילים לפי המלצת הווטרינר.