יום חמישי, 14 באפריל 2016

טפילים פנימיים בזוחלים

בשנים האחרונות, מספר הזוחלים (לטאות, צבים ונחשים) המוחזקים כחיות מחמד עלה משמעותית ויחד עם זאת הצורך לטיפול וטרינרי מקצועי בהם.


טפילים פנימיים מסוגים שונים מהווים גורמי מחלה נפוצים בזוחלים. הטפילים הנפוצים ביותר הם טפילי מערכת העיכול, כגון תולעים שונות ופרוטוזואות (יצורים חד-תאיים). לעיתים קרובות נגיעות בטפילים יכולה להחמיר את מצבו של זוחל החולה במחלה אחרת.

דרכי הדבקה
זוחלים יכולים להידבק בטפילים במגוון דרכים: ממזון נגוע, מצואה נגועה של זוחלים אחרים ומהמצע. תתכן אף הדבקה חוזרת מצואה של אותו פרט ובכך הגדלה של מספר הטפילים שבהם הזוחל נגוע.

סימנים קליניים
לרוב נראה בעיות הקשורות למערכת העיכול: שלשולים, הקאות, חוסר תיאבון, אי-אכילה ואף רזון קיצוני.
במידה פחותה, ייתכנו גם סימנים הקשורים למערכות אחרות בגוף הזוחל: קשיי נשימה, מגבלות בתנועה ואף הגדלה של איברים פנימיים שונים.

אבחון
האבחון מתבצע לרוב בבדיקת צואה פשוטה המובאת ע"י הבעלים, בה ניתן לזהות את ביצי הטפילים.
אם הזוחל אינו אוכל ולכן לא נותן צואה, ניתן לבצע במרפאה, בפרוצדורה קצרה וללא צורך בטשטוש, שטיפה של אזור הביב (הקלואקה) להשגת דגימה עבור הבדיקה.

ביצי תולעים (Oxyurids) שנמצאו בבדיקת צואה תחת עדשת המיקרוסקופ:



טיפול
בעת רכישת זוחל חדש רצוי להביאו לבדיקה וטרינרית הכוללת בדיקה גופנית ובדיקת צואה לטפילים. לאחר מכן מומלץ להביא את הזוחל לבדיקה ע"י וטרינר אחת לשנה.
כאשר מוצאים בבדיקת צואה טפילים, יש צורך בטיפול הכולל מתן תרופה נגד טפילים, לרוב בצורת סירופ הניתן דרך הפה. יש לחזור על הטיפול לאחר 10 ימים ולבצע בדיקת צואה חוזרת מספר ימים לאחר מכן בכדי לבחון את הצלחת הטיפול.

מניעה
מניעה היא חשובה ביותר.
בזוחלים החיים בטבע קיים מגוון גדול של טפילים ונגיעות גבוהה יותר. מסיבה זו (ומסיבות נוספות) לא מומלץ לרכוש זוחלים שמקורם מהטבע, אלא רק זוחלים שבקעו בשבי.
חשוב להקפיד על שמירה על ניקיון כלוב הזוחל ועד כמה שניתן מניעה של מגע של הזוחל עם צואה. רצוי להקפיד על היגיינת המזון המוגש לזוחלים (שטיפה של ירקות, הגשה של מזון מהחי לאחר שנשמר בהקפאה).


במידה ורוכשים זוחל חדש המיועד להצטרף לכלוב ובו זוחלים הנמצאים כבר בבית, רצוי להחזיקו בבידוד למשך כחודש ולצרפו רק לאחר שנבדק ע"י וטרינר ונמצא בריא וללא נגיעות בטפילים.

יום חמישי, 17 במרץ 2016

כיב קרנית

הקרנית (cornea) היא שכבה שקופה הנמצאת בחלק הקדמי של העין, האחראית על שבירת קרני האור המגיעות מהסביבה.
פגיעה באזור העין יכולה להוביל לקרע בקרנית ולהיווצרות של כיב - פצע פתוח ברקמה.
כיב קרנית הוא מצב הדורש טיפול מיידי, משום שהוא יכול להעמיק, לגרום לדלקות קשות ולהוביל לנזק בלתי הפיך לעין ולראייה.

גורמים
קרע בקרנית נגרם לרוב כתוצאה מחבלה על ידי עצם זר הפוגע בעין.
עצם זה יכול להיות ריס שצומח לתוך העין, ציפורניים, צמחים, כלים חדים או כל חפץ אחר הגורם לפציעה חודרת.

דלקת עיניים חמורה יכולה גם היא להוביל ליצירת כיב. דלקת יכולה להיגרם מווירוסים, חיידקים וטפילים שונים. בחתולים, וירוס ההרפס הוא גורם נפוץ ליצירת כיבי קרנית.
יש לציין כי חיסון המרובע השנתי כולל חיסון נגד הרפס ולכן בעל חשיבות רבה במניעת כיבים אלו בחתול.

סימנים קליניים
כיב קרנית כואב מאוד, ולכן נבחין כי בעל החיים ממצמץ הרבה, עוצם את העין לזמן ממושך או מגרד באובססיביות את האזור. הכאב יכול להוביל גם לדיכאון וירידה באכילה.


אם נסתכל בעין עצמה, נוכל לעיתים לראות שהאישון בעין הפגועה צר בהשוואה לאישון בעין השנייה, זאת מכיוון שהאישון מתכווץ בתגובה לכאב.
סימנים נוספים שניתן לראות הם דימוע יתר, הפרשות מוגלתיות והפיכת העין לכחולה עקב בצקת הנוצרת באזור. 

אבחון
ניתן להניח כי חלה פגיעה בקרנית על סמך ההיסטוריה, אם ידוע לבעלים על אירוע שבו בעל החיים יכול היה להיפצע בעינו, ועל סמך הסימנים הקליניים שבעל החיים מציג.

אבחון ודאי של קרע בקרנית נעשה על ידי החדרת חומר צבע לעין. חומר זה, המכונה פלורסין, נצמד לתאים שבשולי הקרע ובמידה ויש כיב, אזור הכיב יצבע בירוק. באמצעות צביעה זו בוחן הווטרינר גם את גודל הכיב ועומקו.

מלבד מציאת הכיב יבדוק הווטרינר בקפידה את העין, על מנת להעריך האם נפגעה הראייה ומהי חומרת הפגיעה.


טיפול
טיפול בכיב פשוט כולל שילוב של מספר תרופות:
  1. טיפות אנטיביוטיקה ללא סטרואידים – כל מקרה של כיב מעורר היווצרות של דלקת נלווית בתוך העין.
  2. אטרופין – מרחיב את האישון. נועד למנוע הידבקות של האישון לאזור הדלקת בעין ופגיעה בראייה. בנוסף פועל כמשכך כאבים קל.
  3. משככי כאבים ונוגדי דלקת – פועלים להפחתת הכאב ועוצמת הדלקת. ניתן לתת טיפות עיניים המכילות וולטרן או תרופות הניתנות דרך הפה.
  4. קולר אליזבטני – מונע מבעל החיים לגרד את העין ולהחמיר את הפגיעה.
  5. בכיבים על רקע הרפס בחתולים יש לשלב תרופה ספציפית נגד ההרפס, כדוגמת פמציקלוביר.

יש להביא את בעל החיים לבדיקה וטרינרית וצביעה של העין כל 2-3 ימים, ולהמשיך בטיפול עד אשר הכיב אינו נצבע יותר והעין איננה מודלקת.


טיפול כירורגי:
במקרה של כיב עמוק מאוד, יש לעיתים צורך לבצע תפירה של אזור הקרע או כיסוי של הכיב על ידי רקמה אחרת בעין המאפשרת אספקת דם לאזור.
באם נפגעה הראייה ומצב העין חמור ואינו ניתן להצלה, מומלץ לבצע ניתוח להוצאת העין (אינוקלאציה). בעלי חיים ביתיים יכולים לתפקד כרגיל עם עין אחת ואף יוכלו להסתדר ללא ראייה כלל.


יום רביעי, 20 בינואר 2016

דלקת לבלב חריפה בכלב ובחתול

הלבלב הינו בלוטה חשובה הממוקמת בחלקה הקדמי של הבטן, מאחורי הקיבה וסמוך לחלקו העליון של המעי הדק.

לבלוטת הלבלב שני תפקידים חשובים:
האחד- הפרשת הורמון האינסולין המווסת את רמות הסוכר בגוף.
התפקיד השני - הפרשת אנזימים שונים לתוך חלל מערכת העיכול, המאפשרים את עיכול המזון.
אנזימי העיכול מצויים בתוך תאי הלבלב בצורה לא פעילה. בזמן הארוחה האנזימים משוחררים דרך צינורות למעי הדק, שם הם הופכים פעילים ותורמים לפירוק המזון המעוכל לחלקיקים קטנים.

דלקת לבלב חריפה (אקוטית) ומהירה מתרחשת כאשר האנזימים המעכלים הופכים פעילים בתוך הלבלב עצמו ולא בתוך המעי. דבר זה גורם להרס תאי הלבלב ולדלקת חריפה, המסוגלת להתפשט מהלבלב לרקמות ואיברים סמוכים.


גורמים
שני גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות דלקת לבלב בכלב הם משקל עודף והאכלה במזון עתיר שומן.
חתולים רגישים הרבה יותר למזון שומני, ולפעמים מספיקה ארוחה דשנה שמנה אחת של מזון שהחתול אינו מורגל בו בשביל לעורר את הלבלב ולגרום לדלקת חריפה, העשויה לסכן חיים ממש.
גורמי סיכון נוספים בכלב ובחתול הם מכה או פגיעה באזור הבטן, תרופות מסוימות, מחלות מטבוליות ומצבים המפחיתים את זרימת הדם ללבלב.
ברוב המקרים, הסיבה לדלקת נשארת בלתי ידועה או "אידאופטית", בגלל העדר כל גורם סיכון ידוע.

סימנים קליניים
בכלב תתבטא הדלקת בהקאות פתאומיות (בדרך כלל צהובות בשל תכולת מיצי מרה), כאב בטני, אובדן תיאבון, מצב רוח ירוד עד דיכאון (תלוי בחומרת המצב), צואה רכה ושלשולית, חום ולעיתים סימני התייבשות.
בחתול לרוב נראה סימנים דומים, אך מעט יותר קלים - מצב רוח ירוד, אובדן תאבון, חוסר פעילות. לעיתים יהיו גם הקאות ושלשולים.
במקרים חמורים, דלקת לבלב אקוטית עלולה להוביל לקריסת מערכות עקב צניחה בלחץ הדם ופגיעה באיברים נוספים בגוף: לב, כבד, כליות וכלי דם.
קשה לצפות את מהלך המחלה ואת גודל הסיבוכים שיתפתחו העלולים אף להוביל למוות, ולכן בכל חשד יש להגיע לבדיקה אצל הווטרינר.

אבחון
לא קל לאבחן דלקת לבלב חריפה לפי הסימנים הקליניים, משום שהסימנים אינם ספציפיים, ויכולים להופיע במגוון מחלות של מערכת העיכול.
משום כך, יש לבצע מבחנים אבחוניים נוספים:
בדיקת דם כללית - לעיתים תראה עליה באנזימי לבלב או עליה ברמות השומן והכולסטרול בדם.                        
צילום רנטגן - ניתן לחשוד בדלקת לבלב כאשר המעיים מלאים באוויר ואזור הלבלב לא נראה חד בצילום.
אולטרסאונד - מאפשר לראות שינויים ברקמת הלבלב.
בדיקת רמות אנזימי לבלב בדם - בדיקה ספציפית. ישנה בדיקה לכלב ולחתול.

דלקת לבלב היא מצב חמור שחשוב לטפל בו באופן מידי. זיהוי מהיר וטיפול הולם יתרמו  להחלמה.
משך הטיפול נע בין 5-7 ימים במקרים קלים, ועד 4-5 שבועות במקרים הקשים.

הטיפול העיקרי הוא מתן נוזלים בכמות גדולה, על מנת לשפר את זרימת הדם ללבלב. בהתאם לחומרת המחלה ניתן לשלב טיפול נוסף עם תרופות אנטיביוטיות, נוגדי הקאות וסותרי חומציות קיבה.
המשך הטיפול בבית יכלול בין היתר שינוי תזונתי למזון דל שומן. כדאי לא להעמיס על הלבלב ולתת מנות קצובות וקטנות של מזון כ3-4 פעמים ביום.

בעלי חיים במצב קשה יאושפזו ויקבלו נוזלים ותרופות דרך הוריד. לעיתים יהיה צורך במניעת מים ומזון דרך הפה לזמן ארוך (5 ימים עד שבוע) על מנת לאפשר ללבלב להשתקם.
במקרים חריפים מאוד נדרשת התערבות כירורגית כגון הסרת הרקמה הדלקתית בניתוח ו/או החדרת צינור הזנה דרך האף או דרך צינור הבליעה (הוושט).

חולים שהבריאו מדלקת לבלב חריפה עלולים לפתח סכרת, דלקת לבלב כרונית ואף תתכן חזרה של המחלה בזמן מאוחר יותר.



מניעה
ניתן למנוע חלק מהסיבות לדלקת לבלב על ידי הקפדה על האכלה נכונה של בעל החיים.
יש להימנע משינוי קיצוני של מזון. מומלץ לעשות שינויים בתזונה בהדרגה, ובכל פעם שקונים שק חדש של אוכל (אפילו אם לא נעשתה החלפה של סוג המזון) לערבב עם המזון הקודם.
יש להימנע ממתן מזון ביתי ובייחוד מזון שמן, כגון טונה בשמן, נקניק שמן, פטה.
בנוסף חשוב לשמור על משקל אידיאלי של בעל החיים ולהימנע מהשמנת יתר.