טפילים פנימיים בזוחלים

בשנים האחרונות, מספר הזוחלים (לטאות, צבים ונחשים) המוחזקים כחיות מחמד עלה משמעותית ויחד עם זאת הצורך לטיפול וטרינרי מקצועי בהם.

טפילים פנימיים מסוגים שונים מהווים גורמי מחלה נפוצים בזוחלים. הטפילים הנפוצים ביותר הם טפילי מערכת העיכול, כגון תולעים שונות ופרוטוזואות (יצורים חד-תאיים). לעיתים קרובות נגיעות בטפילים יכולה להחמיר את מצבו של זוחל החולה במחלה אחרת.

דרכי הדבקה

זוחלים יכולים להידבק בטפילים במגוון דרכים: ממזון נגוע, מצואה נגועה של זוחלים אחרים ומהמצע. תתכן אף הדבקה חוזרת מצואה של אותו פרט ובכך הגדלה של מספר הטפילים שבהם הזוחל נגוע.

סימנים קליניים

לרוב נראה בעיות הקשורות למערכת העיכול: שלשולים, הקאות, חוסר תיאבון, אי-אכילה ואף רזון קיצוני.

במידה פחותה, ייתכנו גם סימנים הקשורים למערכות אחרות בגוף הזוחל: קשיי נשימה, מגבלות בתנועה ואף הגדלה של איברים פנימיים שונים.

אבחון

האבחון מתבצע לרוב בבדיקת צואה פשוטה המובאת ע"י הבעלים, בה ניתן לזהות את ביצי הטפילים.

אם הזוחל אינו אוכל ולכן לא נותן צואה, ניתן לבצע במרפאה, בפרוצדורה קצרה וללא צורך בטשטוש, שטיפה של אזור הביב (הקלואקה) להשגת דגימה עבור הבדיקה.

ביצי תולעים (Oxyurids) שנמצאו בבדיקת צואה תחת עדשת המיקרוסקופ:

טיפול

בעת רכישת זוחל חדש רצוי להביאו לבדיקה וטרינרית הכוללת בדיקה גופנית ובדיקת צואה לטפילים. לאחר מכן מומלץ להביא את הזוחל לבדיקה ע"י וטרינר אחת לשנה.
כאשר מוצאים בבדיקת צואה טפילים, יש צורך בטיפול הכולל מתן תרופה נגד טפילים, לרוב בצורת סירופ הניתן דרך הפה. יש לחזור על הטיפול לאחר 10 ימים ולבצע בדיקת צואה חוזרת מספר ימים לאחר מכן בכדי לבחון את הצלחת הטיפול.

מניעה

מניעה היא חשובה ביותר.

בזוחלים החיים בטבע קיים מגוון גדול של טפילים ונגיעות גבוהה יותר. מסיבה זו (ומסיבות נוספות) לא מומלץ לרכוש זוחלים שמקורם מהטבע, אלא רק זוחלים שבקעו בשבי.

חשוב להקפיד על שמירה על ניקיון כלוב הזוחל ועד כמה שניתן מניעה של מגע של הזוחל עם צואה. רצוי להקפיד על היגיינת המזון המוגש לזוחלים (שטיפה של ירקות, הגשה של מזון מהחי לאחר שנשמר בהקפאה).

במידה ורוכשים זוחל חדש המיועד להצטרף לכלוב ובו זוחלים הנמצאים כבר בבית, רצוי להחזיקו בבידוד למשך כחודש ולצרפו רק לאחר שנבדק ע"י וטרינר ונמצא בריא וללא נגיעות בטפילים.

תולעת הפארק - ספירוצרקה לופי

במדשאות ובפארקים בישראל, במהלך העשור האחרון, הופיעה “דיירת” חדשה. "דיירת" זו ידועה בשמה העממי -“תולעת הפארק”, ושמה המדעי - “ספירוצרקה לופי”.

זוהי תולעת קטנה, המבלה חלק מחייה בתוך חיפושית זבל ("שחאורית") וחלק מחייה במערכת העיכול של חיות המחמד שלנו - כלבים, חתולים ועוד. 

דרכי הדבקה

במהלך הטיול היומי בגינה, כלבים עלולים לשחק עם חיפושית ולבלוע אותה, לאכול בעל חיים הנושא בתוכו את התולעת או לנשנש צואה נגועה בביצי התולעת. הלרוות (הצורה הצעירה של התולעת), עושות את דרכן דרך כלי הדם בגוף הכלב, כשיעדן הסופי (אם לא תטענה בדרך) הוא צינור הבליעה, הוושט. בוושט התולעת מתרבה ובונה לעצמה “קן” מרקמת הצינור, דרכו היא מטילה ביצים חדשות. 

אז מה הבעיה בעצם?

הוושט הוא צינור מוגבל בנפחו. ככל שה”קן” גדל, כך הוא תופס את חלל הצינור ואינו מאפשר למזון לעבור בדרכו מהפה לקיבה. אם זה לא מספיק, אותו “קן” עלול גם להפוך לגידול סרטני, שיכול אף להתפשט לאיברים נוספים בגוף.

סימנים קליניים

הקאות או פליטות תכופות של מזון מעוכל חלקית, ירידה במשקל וירידה בחיוניות - כל אחד מסימנים אלו מצריך ביקור במרפאה בהקדם. בנוסף יכולים להופיע קשיי נשימה, ריור מוגבר וצליעה.

במקרים נדירים, התולעת משנה את מסלול הנדידה שלה בגוף וחודרת לעמוד השדרה. במקרים אלו יציגו הכלבים בעיות עצביות כמו כאבי צוואר וגב, חוסר שיווי משקל ושיתוק של הגפיים.

בנוסף, כאשר התולעת עוברת בתוך דופן כלי דם בדרכה לוושט (בעיקר בדופן אבי העורקים), היא עלולה לגרום לדימום משמעותי ולהתמוטטות ומוות פתאומי של הכלב. 

אבחון

האבחון הראשוני מתבסס על היסטורית הטיפולים של הכלב (האם מטופל באופן קבוע נגד תולעת הפארק) וקיום סימנים קליניים מתאימים.

בבדיקת דם ניתן לראות עליה בתאים מסוג אאוזינופילים, המעידים על הדבקה בטפילים.

לאחר שעלה החשד כי מדובר בהדבקה בתולעת הפארק, ניתן לעשות בדיקת צואה לזיהוי ביצי התולעת. זיהוי של ביצים מעיד בהכרח על הדבקה, אולם תשובה שלילית לא שוללת מחלה, משום שהטלת הביצים אינה רציפה וכמו כן, בשלבים מתקדמים של הגידול הסרטני התולעת מפסיקה לייצר ביצים.

השלב הבא באבחון הוא ביצוע צילומי רנטגן של בית החזה, שבו ממוקם צינור הוושט. בצילום הרנטגן ניתן לראות התרחבות של צינור הוושט, גידולים הנמצאים באזור וסימנים נוספים המחשידים למחלה.

צילום רנטגן של כלבה - וושט מורחבת וחשד לגידול

אבחון וודאי מתבצע על ידי בדיקת אנדוסקופיה בהרדמה מלאה. בבדיקה זו מכניסים צינור עם מצלמה זעירה לוושט על מנת לחפש את אזור ה"קן” או הגידול ולהעריך את גודלם.

טיפול

הטיפול הרפואי כולל זריקה שבועית של חומר ממשפחת האיברמקטינים, ההורג את התולעים הבוגרות ומונע את המשך התרבותן.

כאשר קיים כבר גידול סרטני לרוב לא תהיה תגובה לטיפול הרפואי והטיפול המועדף הוא ניתוח להוצאת הגידול. ניתוח זה מסובך מאוד, שכן אזור הוושט אינו קל לניתוח, ובנוסף אינו מחלים בקלות. 

להפחתת הפליטות וההקאות ממולץ להאכיל את הכלב מגבוה (כלומר, שצלחת המזון תהיה גבוהה מראשו של הכלב ולא על הרצפה). אם יש צורך ניתן לתת תרופות נוגדות בחילה.

מניעה

ביקורים תכופים, אחת ל-2-3 חודשים, אצל הווטרינר, יאפשרו לנו לבדוק את כלבבכם, ולתת לו זריקת טיפול מונע של איברמקטין. חשוב לציין כי ישנם כלבים הרגישים לזריקה הנ"ל (בעיקר כלבים מגזעי הרועים השונים), ולהם פותחו תכשירים אחרים המספקים הגנה נגד תולעת הפארק, כגון אמפולות או כדורים הניתנים אחת לחודש.

במידה וכלבבכם נוטה לאכול שטויות ברחוב, מומלץ לצאת איתו לטיולים עם מחסום.

חשוב לדעת- במצב מתקדם של המחלה כבר אין לה מרפא וניתן רק לטפל בסימפטומים על מנת להקל על חיית המחמד. מעקב וטיפול שגרתי נגד תולעת הפארק הם אלו שישמרו על אהובכם בצורה הטובה ביותר. 

הכן את חיית המחמד שלך לחורף

מתקרר שם בחוץ... לאט אבל בטוח מתקרב אלינו סבא חורף ואנו צריכים לחשוב גם על בעלי החיים החיים לצידנו, לא רק בבית אלא גם ובמיוחד לאלה החיים לידנו אבל נשארים בחוץ.

אנחנו צריכים לדאוג לפינה חמימה ויבשה המוגנת מרוח, יבשה לא פחות חשובה מחמימה כי בסופו של דבר תוביל הרטיבות לירידה

 בטמפרטורהגוף שתביא לפגיעה בבעל החיים.

מחלות המשפיעות עלינו בקור כמו דלקות שרירים ופרקים פוגעות גם בחמודים שלנו ועלינו לשים לב למכאוביהם ולטפל בהם.

לחמודים שלנו משעמם להשאר ימים ארוכים בבית ללא יציאה החוצה, שחקו איתם דבר שיפעיל את גופן ויפיג גם את שיעמומכם שלכם.

גם אנחמו עולים במשקל בחורף, וגם הם שימו לב כדי למנוע צרות של השמנה ומחלות הנובעות בעודף שומן.

אם חיית המחמד שלכם רועדת סימן שקר לה. הרעידה היא נסיון של הגוף להתחמם על ידי סחיטת אנרגיה מרעידת השרירים, לכן אם אתם מרגישים שהחיה רועדת חשבו על פתרון שיחמם אותה.

בדקו את עומק הפרווה, יש החושבים כי אם קר הטפילים נעלמים, זה לא נכון .

הפרווה יותר סמיכה וצפופה ולכן פשוט קשה יותר לשים לב אליהם

מחשבה קדימה תמנע מחיית המחמד שלכם "צרות" של חורף

בכל שאלה או היסוס פנו אלינו ונשמח לעמוד לרשותכם

אפי והצוות

הבלוג שלנו :http://efi4vet.blogspot.co.il/

חיות המחמד בחורף

החורף הישראלי נעים יחסית ולרוב לא מאופיין בטמפרטורות קיצוניות.

אולם, מדי פעם בכל זאת מגיעים לארצנו ימים קרים במיוחד, סופות, גשמים ואפילו שלג. בזמן שאנו מצטיידים בלבוש עבה, שתייה חמה ומטריות, חשוב לזכור כי גם לחיות המחמד שבמחיצתנו קר לפעמים וצריך לוודא כי גם הם מצוידים כראוי לחורף.

איך מתנהגות חיות המחמד בחורף

לחיות המחמד שלנו יש שיטות שונות להתמודד עם תקופת החורף.

אצל החמוסים, למשל, ירידת הטמפרטורות מובילה לצמיחה של "פרוות חורף", שהיא צפופה ומחממת יותר מהפרווה הגדלה בקיץ.

זוחלים מורידים את רמת הפעילות בחורף, מפסיקים לאכול ונכנסים למעין תרדמה.

כלבים, חתולים וחיות אחרות נוטים לחמם את עצמם על ידי מציאת מקומות חמים ויבשים ברחבי הבית או החצר.

במידה וקר מאוד, בעל החיים יתחיל לרעוד. רעידות השרירים תורמות לחימום הגוף, עד לגבול מסוים.

כלבים

רוב גזעי הכלבים בעלי השיער הארוך והצפוף (למשל: האסקי, צ'או צ'או, סן ברנרד וכו') סובלים מאוד בקיץ הישראלי, אך החורף לא מהווה עבורם בעיה.

לעומתם, גזעים בעלי שיער קצר (למשל: דוברמן, ויסלה וכו') או גזעי שעשועים קטנים (למשל: פודל ננסי, יורקשייר טרייר, צ'יוואווה וכו') נוטים לסבול מאוד מקור.

גם גיל הכלב משפיע על רגישותו לקור. אצל גורים וכלבים מבוגרים מערכת וויסות החום בגוף אינה מתפקדת בצורה אופטימלית והם מתקשים לשמור על חום גוף תקין בימים הקרים. גם כלבים רזים במיוחד מתקשים לשמור על חום גופם.

כלבים רגישים מומלץ להשאיר בימים קרים במיוחד בבית בחימום, להלביש בבגדים חמים (ניתן לקנות סוודרים ומעילים מיוחדים לכלבים בחנויות של בעלי חיים או להתאים לכלב בגד ישן שלנו) ולהוציא לטיולים קצרים בלבד. אם ניתן, מומלץ לצאת לטיולים בזמני הפוגה מגשם ושלג.

מומלץ לספק לכלב אזור מנוחה חמים, בין אם הכלב חי בבית או בחצר. לכלבי חצר יש לספק מלונה אטומה למים ולמקם אותה באזור שאינו חשוף לרוחות וחדירת גשמים. בימים קרים במיוחד מומלץ להכניס למלונה מנורת חימום.

כל גזעי הכלבים עלולים להתקרר ולחטוף דלקת ריאות במידה והם נרטבים. אם הכלב נרטב בטיול יש לנגבו ביסודיות ולייבשו באמצעות מייבש שיער.

חתולים

חתולים הנמצאים בבית בלבד לרוב אינם סובלים מקור, משום שהבית מחומם. לעיתים ניתן לראות כי בחורף החתול יעדיף לישון במקומות יותר חמים, למשל על מיטות או מעל מכשירי חשמל.

הבעיה הגדולה בחורף היא חתולי הרחוב. חתולים אלו חשופים לסביבה ולטמפרטורות הקרות ולעיתים מוצאים מסתור מהכפור בתוך מנועי מכוניות. לכן בחורף חשוב לדפוק על מכסה המנוע לפני תחילת הנסיעה, להעיר חתול שאולי נרדם שם בלילה.

ניתן להכין לחתולי הרחוב בית מאולתר מקופסת קרטון מכוסה ניילון ומרופדת בשמיכות ישנות.החתולים יודו לכם ואתם תוכלו לנהוג בבטחה בלי לפחד שישנו חתול ישן במנוע.

מחלות חורף

אלרגיה לפרעושים: הדעה הרווחת בציבור היא כי בחורף אין סיבה לשים על חיות המחמד תכשירים נגד פרעושים וקרציות, משום שטפילים אלו אינם פעילים בטמפרטורות קרות. אמנם נכון כי פרעושים וקרציות אינם פעילים בקור, אולם החורף הישראלי מתאפיין לרוב במספר קצר של ימים קרים וביניהם ימים חמימים, בהם הטמפרטורות עולות לרמה שבה חוזרים הטפילים לפעילות מלאה. נפוץ מאוד לראות בחורף כלבים מתגרדים עד לרמה של פציעה עצמית, אדמומיות וקרחות המאפיינים אלרגיה לפרעושים. לכן, מומלץ להמשיך לתת טיפול מניעתי חודשי נגד פרעושים וקרציות לאורך כל החורף.

שעלת מכלאות: מחלת כלבים הנגרמת על ידי וירוסים, חיידקים או שילוב של שניהם, אשר הפגיעה שלהם במערכת הנשימה מתבטאת בעיקר בשיעול טורדני. מחלה קלה יחסית, אך מאוד מדבקת בין כלבים. משך המחלה ארוך יחסית, הכלב ממשיך להשתעל כשבועיים עד מספר חודשים. בנוסף המחלה יכולה להתדרדר לדלקת ריאות ולכן חשוב להיבדק אצל ווטרינר בכל מקרה של חשד למחלה. 

דלקת ריאות: פגיעה חמורה במערכת הנשימה, הנגרמת על ידי וירוסים וחיידקים שונים. יכולה לתקוף כלבים וחתולים כאחד. מתבטאת בחולשה, חוסר אכילה, חום וקשיי נשימה.

מחלה קשה ומומלץ למנוע אותה על ידי שמירה על בעלי החיים בחורף והקפדה על חיסונים שנתיים, אשר מגנים על בעל החיים מפני חלק מהוירוסים והחיידקים אשר גורמים לה.

פרעושים וקרציות

עם בוא האביב והעלייה בטמפרטורת הסביבה מגיעים גם אורחים לא רצויים, כדוגמת טפילים סביבתיים שונים. הטפילים הנפוצים ביותר בקרב חיות המחמד הינם הפרעושים והקרציות, המהווים מטרד של ממש הן לבעלי החיים והן לאנשים המבלים במחיצתם.

פרעושים

הפרעוש הוא טפיל מוצץ דם, חסר כנפיים, בעל רגליים אחוריות חזקות ויכולת קפיצה מרשימה.

מחזור החיים של הפרעוש כולל ביצה, זחל חסר רגליים, גולם ובוגר, שרק לו יכולת מציצת דם.

הפרעושים הנפוצים בישראל הם פרעוש הכלב ופרעוש החתול, אשר למרות שמם, אינם ספציפיים לבעל חיים מסוים, ויכולים לעקוץ בעלי חיים אחרים וגם בני אדם.

עקיצת הפרעוש כואבת ובאזור נוצרת תגובה אלרגית למרכיבים ברוק הפרעוש, המתבטאת באדמומיות, גרד ואובדן שיער. לעיתים התגובה חמורה יותר וכוללת גרד בלתי פוסק, פציעות בעור והתפתחות זיהומי עור משניים. פרעוש אחד שעקץ יכול לגרום לתגובת גירוד שתימשך שבועיים. בנוסף, הדבקה מסיבית בפרעושים יכולה להוביל לאובדן דם ואנמיה.

הפרעושים מזיקים גם בהיותם מעבירים של גורמי מחלה, בעיקר של תולעים שטוחות. זחל הפרעוש ניזון מצואה, ובולע ביצי תולעים הנמצאות גם כן בצואה. התולעת מתפתחת בגוף הפרעוש, וכאשר בעל חיים בולע אותו, הוא נדבק גם בתולעים. יש לזכור כי לא תמיד ניתן לראות פרעושים על פרוות בעל החיים, מכיוון שהם קופצים חזרה לסביבה לאחר שעקצו. לכן, גילוי של תולעים שטוחות (דמויות גרגרי אורז) בצואת בעל החיים מעידה על נוכחות פרעושים, ויש לטפל גם כנגד התולעים וגם כנגד הפרעושים.

קרציות

הקרציה היא טפיל גדול יחסית, חסר כנפיים. הבוגר בעל 4 זוגות רגליים וגוף רחב. מחזור החיים של הקרציה כולל ביצה, זחל (בעל 3 זוגות רגליים), נימפה ובוגר. הקרציה ניזונה מדם או מתאי גוף.

קיימים שני סוגים של קרציות – קרציות קשות וקרציות רכות. הקרציה הנפוצה ביותר בישראל היא קרצית הכלב החומה.

עקיצת קרציה יכולה להתבטא באדמומיות, נפיחות, גרד ואובדן שיער באזור. הדבקה מסיבית בקרציות יכולה להוביל לאובדן דם ואנמיה.

אולם, הסכנה הגדולה ביותר הנובעת מקרציות לרוב אינה העקיצה עצמה, אלא היותן מעבירות גורמי מחלה. בישראל נפוצה מאוד המחלה המכונה "קדחת קרציות" הנגרמת על ידי הטפיל ארלכיה קניס, אשר מועבר לכלבים בזמן מציצת הדם על ידי הקרצייה. הארלכיה פוגעת תחילה בטסיות הדם, ולאחר מכן בתאי דם נוספים, והמחלה מתבטאת בחולשה, חוסר תאבון, חום ודימומים ויכולה אף להוביל למוות.

מניעה וטיפול

הטיפול היעיל ביותר בפרעושים וקרציות הוא טיפול מניעתי.

חשוב לזכור כי הפרעושים והקרציות מגיעים מסביבת בעל החיים, ולכן הטיפול בהם חייב לכלול טיפול משולב, הן בבעל החיים והן בסביבה. מספר הפרעושים על פרוות בעל החיים ברגע נתון מהווה רק כ-5% מהנגיעות הכללית, ולכן גם אם נראה פרעוש יחיד יש לטפל.

הטיפול הסביבתי כולל ניקוי יסודי של אזור המרבץ של בעל החיים (כיבוס שמיכות ומזרנים, ניקוי המלונה והמיטה, שאיבת אבק וכו'). במקרים של נגיעות גבוהה מומלץ להזמין מדביר מקצועי (חשוב לוודא עם המדביר כי החומרים בהם הוא משתמש אינם רעילים לבעל החיים, ובכל מקרה להוציא את בעל החיים מהבית בתקופת הריסוס).

טיפול בבעל החיים מתבצע באמצעות תכשירים וטרינרים שונים המגיעים בצורת אמפולות (כדוגמת אדוונטג', אדוונטיקס, רבולושיין ואחרים) או תרסיסים (כדוגמת פרונטליין), אותם יש לשים על עור בעל החיים כל חודש. קולרים נגד קרציות יעילים לעד כ-6 חודשים.

מכיוון שקיימים תכשירים רבים ומגוונים בשוק, ומשום שתכשירים אלו מכילים חומרים העלולים להיות רעילים בשימוש לא נכון, מומלץ להתייעץ עם וטרינר אשר ימליץ על סוג התכשיר המתאים ביותר לבעל החיים הספציפי. את התכשיר יש להתאים לסוג בעל החיים (חתול, כלב או בעל חיים אחר), גילו (גור או בוגר) וסביבת המחיה שלו (למשל, חצר לעומת דירה).

הטיפול בעקיצה קיימת יכלול משחות מרגיעות וסטרואידים להפחתת הגרד. במקרים של אלרגיה חמורה לפרעושים יידרש טיפול משולב של אנטיביוטיקה וסטרואידים לתקופות ממושכות (לעיתים לאורך כל תקופת הקיץ) ואמבטיות עם שמפו מיוחד. בנוסף יש להקפיד על השמת תכשירים נוגדי טפילים לפי המלצת הווטרינר.