תולעת הפארק - ספירוצרקה לופי

במדשאות ובפארקים בישראל, במהלך העשור האחרון, הופיעה “דיירת” חדשה. "דיירת" זו ידועה בשמה העממי -“תולעת הפארק”, ושמה המדעי - “ספירוצרקה לופי”.

זוהי תולעת קטנה, המבלה חלק מחייה בתוך חיפושית זבל ("שחאורית") וחלק מחייה במערכת העיכול של חיות המחמד שלנו - כלבים, חתולים ועוד. 

דרכי הדבקה

במהלך הטיול היומי בגינה, כלבים עלולים לשחק עם חיפושית ולבלוע אותה, לאכול בעל חיים הנושא בתוכו את התולעת או לנשנש צואה נגועה בביצי התולעת. הלרוות (הצורה הצעירה של התולעת), עושות את דרכן דרך כלי הדם בגוף הכלב, כשיעדן הסופי (אם לא תטענה בדרך) הוא צינור הבליעה, הוושט. בוושט התולעת מתרבה ובונה לעצמה “קן” מרקמת הצינור, דרכו היא מטילה ביצים חדשות. 

אז מה הבעיה בעצם?

הוושט הוא צינור מוגבל בנפחו. ככל שה”קן” גדל, כך הוא תופס את חלל הצינור ואינו מאפשר למזון לעבור בדרכו מהפה לקיבה. אם זה לא מספיק, אותו “קן” עלול גם להפוך לגידול סרטני, שיכול אף להתפשט לאיברים נוספים בגוף.

סימנים קליניים

הקאות או פליטות תכופות של מזון מעוכל חלקית, ירידה במשקל וירידה בחיוניות - כל אחד מסימנים אלו מצריך ביקור במרפאה בהקדם. בנוסף יכולים להופיע קשיי נשימה, ריור מוגבר וצליעה.

במקרים נדירים, התולעת משנה את מסלול הנדידה שלה בגוף וחודרת לעמוד השדרה. במקרים אלו יציגו הכלבים בעיות עצביות כמו כאבי צוואר וגב, חוסר שיווי משקל ושיתוק של הגפיים.

בנוסף, כאשר התולעת עוברת בתוך דופן כלי דם בדרכה לוושט (בעיקר בדופן אבי העורקים), היא עלולה לגרום לדימום משמעותי ולהתמוטטות ומוות פתאומי של הכלב. 

אבחון

האבחון הראשוני מתבסס על היסטורית הטיפולים של הכלב (האם מטופל באופן קבוע נגד תולעת הפארק) וקיום סימנים קליניים מתאימים.

בבדיקת דם ניתן לראות עליה בתאים מסוג אאוזינופילים, המעידים על הדבקה בטפילים.

לאחר שעלה החשד כי מדובר בהדבקה בתולעת הפארק, ניתן לעשות בדיקת צואה לזיהוי ביצי התולעת. זיהוי של ביצים מעיד בהכרח על הדבקה, אולם תשובה שלילית לא שוללת מחלה, משום שהטלת הביצים אינה רציפה וכמו כן, בשלבים מתקדמים של הגידול הסרטני התולעת מפסיקה לייצר ביצים.

השלב הבא באבחון הוא ביצוע צילומי רנטגן של בית החזה, שבו ממוקם צינור הוושט. בצילום הרנטגן ניתן לראות התרחבות של צינור הוושט, גידולים הנמצאים באזור וסימנים נוספים המחשידים למחלה.

צילום רנטגן של כלבה - וושט מורחבת וחשד לגידול

אבחון וודאי מתבצע על ידי בדיקת אנדוסקופיה בהרדמה מלאה. בבדיקה זו מכניסים צינור עם מצלמה זעירה לוושט על מנת לחפש את אזור ה"קן” או הגידול ולהעריך את גודלם.

טיפול

הטיפול הרפואי כולל זריקה שבועית של חומר ממשפחת האיברמקטינים, ההורג את התולעים הבוגרות ומונע את המשך התרבותן.

כאשר קיים כבר גידול סרטני לרוב לא תהיה תגובה לטיפול הרפואי והטיפול המועדף הוא ניתוח להוצאת הגידול. ניתוח זה מסובך מאוד, שכן אזור הוושט אינו קל לניתוח, ובנוסף אינו מחלים בקלות. 

להפחתת הפליטות וההקאות ממולץ להאכיל את הכלב מגבוה (כלומר, שצלחת המזון תהיה גבוהה מראשו של הכלב ולא על הרצפה). אם יש צורך ניתן לתת תרופות נוגדות בחילה.

מניעה

ביקורים תכופים, אחת ל-2-3 חודשים, אצל הווטרינר, יאפשרו לנו לבדוק את כלבבכם, ולתת לו זריקת טיפול מונע של איברמקטין. חשוב לציין כי ישנם כלבים הרגישים לזריקה הנ"ל (בעיקר כלבים מגזעי הרועים השונים), ולהם פותחו תכשירים אחרים המספקים הגנה נגד תולעת הפארק, כגון אמפולות או כדורים הניתנים אחת לחודש.

במידה וכלבבכם נוטה לאכול שטויות ברחוב, מומלץ לצאת איתו לטיולים עם מחסום.

חשוב לדעת- במצב מתקדם של המחלה כבר אין לה מרפא וניתן רק לטפל בסימפטומים על מנת להקל על חיית המחמד. מעקב וטיפול שגרתי נגד תולעת הפארק הם אלו שישמרו על אהובכם בצורה הטובה ביותר. 

פרעושים וקרציות

עם בוא האביב והעלייה בטמפרטורת הסביבה מגיעים גם אורחים לא רצויים, כדוגמת טפילים סביבתיים שונים. הטפילים הנפוצים ביותר בקרב חיות המחמד הינם הפרעושים והקרציות, המהווים מטרד של ממש הן לבעלי החיים והן לאנשים המבלים במחיצתם.

פרעושים

הפרעוש הוא טפיל מוצץ דם, חסר כנפיים, בעל רגליים אחוריות חזקות ויכולת קפיצה מרשימה.

מחזור החיים של הפרעוש כולל ביצה, זחל חסר רגליים, גולם ובוגר, שרק לו יכולת מציצת דם.

הפרעושים הנפוצים בישראל הם פרעוש הכלב ופרעוש החתול, אשר למרות שמם, אינם ספציפיים לבעל חיים מסוים, ויכולים לעקוץ בעלי חיים אחרים וגם בני אדם.

עקיצת הפרעוש כואבת ובאזור נוצרת תגובה אלרגית למרכיבים ברוק הפרעוש, המתבטאת באדמומיות, גרד ואובדן שיער. לעיתים התגובה חמורה יותר וכוללת גרד בלתי פוסק, פציעות בעור והתפתחות זיהומי עור משניים. פרעוש אחד שעקץ יכול לגרום לתגובת גירוד שתימשך שבועיים. בנוסף, הדבקה מסיבית בפרעושים יכולה להוביל לאובדן דם ואנמיה.

הפרעושים מזיקים גם בהיותם מעבירים של גורמי מחלה, בעיקר של תולעים שטוחות. זחל הפרעוש ניזון מצואה, ובולע ביצי תולעים הנמצאות גם כן בצואה. התולעת מתפתחת בגוף הפרעוש, וכאשר בעל חיים בולע אותו, הוא נדבק גם בתולעים. יש לזכור כי לא תמיד ניתן לראות פרעושים על פרוות בעל החיים, מכיוון שהם קופצים חזרה לסביבה לאחר שעקצו. לכן, גילוי של תולעים שטוחות (דמויות גרגרי אורז) בצואת בעל החיים מעידה על נוכחות פרעושים, ויש לטפל גם כנגד התולעים וגם כנגד הפרעושים.

קרציות

הקרציה היא טפיל גדול יחסית, חסר כנפיים. הבוגר בעל 4 זוגות רגליים וגוף רחב. מחזור החיים של הקרציה כולל ביצה, זחל (בעל 3 זוגות רגליים), נימפה ובוגר. הקרציה ניזונה מדם או מתאי גוף.

קיימים שני סוגים של קרציות – קרציות קשות וקרציות רכות. הקרציה הנפוצה ביותר בישראל היא קרצית הכלב החומה.

עקיצת קרציה יכולה להתבטא באדמומיות, נפיחות, גרד ואובדן שיער באזור. הדבקה מסיבית בקרציות יכולה להוביל לאובדן דם ואנמיה.

אולם, הסכנה הגדולה ביותר הנובעת מקרציות לרוב אינה העקיצה עצמה, אלא היותן מעבירות גורמי מחלה. בישראל נפוצה מאוד המחלה המכונה "קדחת קרציות" הנגרמת על ידי הטפיל ארלכיה קניס, אשר מועבר לכלבים בזמן מציצת הדם על ידי הקרצייה. הארלכיה פוגעת תחילה בטסיות הדם, ולאחר מכן בתאי דם נוספים, והמחלה מתבטאת בחולשה, חוסר תאבון, חום ודימומים ויכולה אף להוביל למוות.

מניעה וטיפול

הטיפול היעיל ביותר בפרעושים וקרציות הוא טיפול מניעתי.

חשוב לזכור כי הפרעושים והקרציות מגיעים מסביבת בעל החיים, ולכן הטיפול בהם חייב לכלול טיפול משולב, הן בבעל החיים והן בסביבה. מספר הפרעושים על פרוות בעל החיים ברגע נתון מהווה רק כ-5% מהנגיעות הכללית, ולכן גם אם נראה פרעוש יחיד יש לטפל.

הטיפול הסביבתי כולל ניקוי יסודי של אזור המרבץ של בעל החיים (כיבוס שמיכות ומזרנים, ניקוי המלונה והמיטה, שאיבת אבק וכו'). במקרים של נגיעות גבוהה מומלץ להזמין מדביר מקצועי (חשוב לוודא עם המדביר כי החומרים בהם הוא משתמש אינם רעילים לבעל החיים, ובכל מקרה להוציא את בעל החיים מהבית בתקופת הריסוס).

טיפול בבעל החיים מתבצע באמצעות תכשירים וטרינרים שונים המגיעים בצורת אמפולות (כדוגמת אדוונטג', אדוונטיקס, רבולושיין ואחרים) או תרסיסים (כדוגמת פרונטליין), אותם יש לשים על עור בעל החיים כל חודש. קולרים נגד קרציות יעילים לעד כ-6 חודשים.

מכיוון שקיימים תכשירים רבים ומגוונים בשוק, ומשום שתכשירים אלו מכילים חומרים העלולים להיות רעילים בשימוש לא נכון, מומלץ להתייעץ עם וטרינר אשר ימליץ על סוג התכשיר המתאים ביותר לבעל החיים הספציפי. את התכשיר יש להתאים לסוג בעל החיים (חתול, כלב או בעל חיים אחר), גילו (גור או בוגר) וסביבת המחיה שלו (למשל, חצר לעומת דירה).

הטיפול בעקיצה קיימת יכלול משחות מרגיעות וסטרואידים להפחתת הגרד. במקרים של אלרגיה חמורה לפרעושים יידרש טיפול משולב של אנטיביוטיקה וסטרואידים לתקופות ממושכות (לעיתים לאורך כל תקופת הקיץ) ואמבטיות עם שמפו מיוחד. בנוסף יש להקפיד על השמת תכשירים נוגדי טפילים לפי המלצת הווטרינר.