חיסונים וחשיבותם

הרפואה הווטרינרית הינה בבסיסה רפואה מניעתית. השאיפה היא לתת חיסונים וטיפולים מונעים על בסיס תקופתי לבעל החיים הבריא, על מנת למנוע הדבקה במחלות אשר יובילו לפגיעה (לעיתים בלתי הפיכה) בבעל החיים, טיפול ואשפוז ממושכים ועלויות טיפול גבוהות.

חיסוני הבסיס (כלבת, משושה ומרובע) ניתנים על בסיס שנתי, וכמו כן קיימים חיסונים נוספים אשר ניתנים בעת הצורך, על פי המלצת הווטרינר.

כלבת

וירוס הכלבת הוא וירוס קטלני המסוגל להדביק את כל היונקים בעלי דם חם, ובכללם האדם.

הווירוס מועבר בנשיכה. מרגע התחלת הסימנים הקליניים לא קיימת אפשרות טיפול ובעל החיים ימות. מכיוון שמחלת הכלבת נפוצה בישראל, חיסון הכלבת הינו חיסון חובה על פי החוק לכל כלב מגיל חצי שנה, בצמוד לחידוש הרישיון השנתי להחזקת כלב. החיסון מומלץ גם לחתולים המבלים זמן מחוץ לבית, אך עבורם זהו חיסון רשות.

חיסוני כלבים

משושה

תרכיב המהווה חיסון נגד שש מחלות קשות, הנפוצות בעיקר בגורי כלבים, אך יכולות להופיע גם בכלבים בוגרים:

פרבו: המחלה הנפוצה ביותר בקרב המחלות אשר נגדן מחסנים. וירוס הפרבו פוגע בעיקר במערכת העיכול והדבקה בו מתבטאת בשלשול דמי, הקאות, חום, חוסר רצון לאכול וחולשה. המוות נגרם כתוצאה מאובדן נוזלים ומלחים בשלשול ובהקאות. כמחצית מהכלבים יחלימו בעזרת טיפול תומך וכמחצית ימותו.

דלקת כבד נגפית: מועברת על ידי וירוס הפוגע בעיקר בכבד. מתבטא בצהבת, שלשול, חום, חוסר תאבון וחולשה. לעיתים גורם לבצקת קרנית ומופע של "עין כחולה".

כלבלבת (דיסטמפר): וירוס הפוגע במערכת העיכול, מערכת הנשימה ומערכת העצבים. המחלה מתבטאת בשלשול, קשיי נשימה, חולשה, רעד שרירים ובעיות עצביות. כלבלבת הינה מחלה חשוכת מרפא.

עכברת (לפטוספירה): חיידק המועבר דרך השתן. חשיבותו הגדולה בחיסון היא העובדה שהוא זאונוטי, כלומר יכול להדביק גם בני אדם. החיידק פוגע בעיקר בכבד ובכליה. בתרכיב מחסנים כנגד שני סוגים שונים של החיידק.

פארא-אינפולאנזה: וירוס שפעת של כלבים, גורם בעיקר לבעיות נשימה.

שעלת מכלאות

מחלה נפוצה המתבטאת בעיקר בשיעול טורדני.

התרכיב מהווה חיסון נגד החיידק בורדטלה ברונכיספטיקה, שהוא החיידק הנפוץ הגורם למחלה. החיסון ניתן בטפטוף לתוך האף. חיסון זה אינו חיסון חובה, אך הוא מומלץ במקרים בהם הבעלים יודע כי הכלב עתיד להיפגש עם כלבים אחרים (למשל, לפני כניסה לפנסיון או נסיעה לתערוכה). את החיסון יש לבצע כ-14-10 ימים לפני המפגש, משום שלמערכת החיסון נדרש זמן על מנת לבנות הגנה חיסונית יעילה.

חיסוני חתולים

מרובע

תרכיב המהווה חיסון כנגד ארבע מחלות חתולים נפוצות:

חתלתלת (פנלויקופניה): וירוס הדומה לוירוס הפרבו בכלבים. גם כאן המחלה מתבטאת בשלשול, הקאות, חולשה ואף מוות.

קליצי: וירוס הגורם למחלת נשימה ומאופיין גם בהתפתחות כיבים בחלל הפה ועל הלשון, הגורמים לקושי באכילה ובשתייה.

רינוטרכיאיטיס (וירוס הרפס): וירוס הגורם בעיקר לדלקות במערכת הנשימה, המתבטאות בעיטושים, חום והפרשות, ולדלקות עיניים.

כלמידופילה פליס: חיידק הגורם בעיקר לדלקות עיניים בגורים צעירים, לעיתים בשילוב עם זיהומי מערכת הנשימה.

בריאות הפה והלסת

כלבים וחתולים נולדים ללא שיניים. שיני החלב מתחילות לבקוע סביב גיל 3-4 שבועות. עד גיל חצי שנה מוחלפות שיני החלב בשיניים קבועות. לכלבים בוגרים 42 שיניים, ולחתולים בוגרים 30 שיניים.

ניקיון השיניים ובריאות הפה הם נושאים מהחשובים שבבריאות כלבים וחתולים.

כלבים

שיניהם של הכלבים, למרות שנראות אימתניות, הן הרבה יותר חלשות משל בני האדם. לסתות הכלבים חזקות פי 5 משלנו, אולם העובי הממוצע של אמייל שן הכלב הוא רק כשליש מזה של בני האדם. משמע ששיני האדם חזקות הרבה יותר משיני הכלבים, ולכן מחזיקות בפה הרבה יותר שנים.

רוקם של הכלבים בסיסי מאוד ותכולת הסידן בו גבוהה, לכן הם נוטים לפתח אבן שן רבה, במיוחד בגזעים הקטנים. אבן השן מורכבת מחלבוני הרוק וחיידקים המצטברים על השיניים, ויכולים להוביל להיווצרות דלקות חניכיים, פגיעה בחיבור בין השן ללסת והתרופפות ונפילת שיניים. בנוסף, החיידקים הנמצאים על רובד השן יכולים לחדור אל מחזור הדם, להתפשט לאיברים שונים, בעיקר ללב ולכליות, ולגרום למחלות סיסטמיות קשות.

חתולים

מחלת הפה הנפוצה ביותר בחתולים היא דלקת של חלל הפה והחניכיים ((stomatitis - gingivitis, אשר הסיבה לה עדיין אינה ידועה, אך היא נובעת מתקיפה מוגזמת של מערכת החיסון של החתול את רקמות חלל הפה. הטיפול במחלה כולל זריקות סטרואידים תקופתיות במקרים הקלים ועקירות שיניים במקרים היותר מסובכים, אשר לא מגיבים לטיפול הרפואי. טיפול זה אמנם נשמע קיצוני, אולם החתולים אינם זקוקים לשיניהם כדי לאכול ואיכות חייהם רק תשתפר ללא הכאב המלווה את התהליך הדלקתי.

שמירה על בריאות הפה

סימנים המחשידים לבעיות פה ושיניים אצל בעלי חיים כוללים ריח רע מהפה, קשיי אכילה (אשר יכולים להתבטא בנפילה של מזון מהפה, חוסר רצון לאכול או יבבות בעת האכילה), ריור יתר, דימום מהחניכיים, שפשוף הפנים באזור הפה והלחיים ואף תוקפנות פתאומית. חשוב להיות עירניים ולפנות לווטרינר בכל מקרה שבו בעל החיים מציג סימנים אלו.

  

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיות שיניים היא מניעתן.

צחצוח שיניים מגיל חצי שנה, כ-2-3 פעמים בשבוע עם מברשת שיניים ומשחת שיניים המתאימות לבעלי חיים תורם לשמירה על היגיינת הפה ובריאות השיניים. בנוסף קיימים מזונות מיוחדים, חומרי שטיפה ומוצרי לעיסה מגוונים, אשר עוזרים גם הם במניעת היווצרות אבן שן. לאחר היווצרות אבן השן הדרך היחידה להסרתה היא ניקוי שיניים, אשר נעשה בהרדמה מלאה.

בדיקה שגרתית של חלל הפה אצל הווטרינר וניקוי שיניים אחת למספר שנים (תלוי בסוג הכלב ומצב השיניים) שומרים על בריאות השיניים, החניכיים, הפה והלסת ומאריכים חיים.

בחזרה למקורות - גילוי גזע הכלב

עולם הכלבים מורכב ממגוון רחב של גזעים. לכל גזע מראה ייחודי ותכונות אופייניות, שלעיתים שונות לחלוטין בין גזע אחד למשנהו. חישבו על הדני הענק גדול הממדים לעומת הצ'יוואווה הננסית, כלב הצ'או צ'או מלא הפרווה מול הסיני המצוייץ הקרח, כלבי המזחלות הספורטיביים והנמרצים לעומת כלבי הבאסט והבולדוג המגושמים והנינוחים.

מבחינה וטרינרית, קיימות מחלות ובעיות בריאותיות שונות אשר מופיעות במידה רבה יותר בגזעים מסוימים לעומת גזעים אחרים. למשל, כלבי דקל מועדים יותר לפריצות דיסק, וכלבי רועה גרמני נוטים לסבול יותר מבעיות אגן בהשוואה לגזעים אחרים.  

כלבים מעורבים נוצרו כתוצאה מזיווג בין שניים או יותר גזעי כלבים שונים. לעיתים מראה הכלב המעורב דומה לאחד מהוריו או שניתן לראות בו שילוב של שניהם. אולם, ברוב המקרים מדובר בהכלאות של גזעים שונים ורבים במשך דורות, עד שלא ניתן לקבוע בוודאות אילו הם הגזעים המהווים את אבותיו של כלב מסוים.

שירות חדש שניתן במרפאתנו מאפשר לגלות, באמצעות בדיקה גנטית, מיהם הגזעים אשר השתתפו ב"יצירת" כלבכם.

לגילוי הגזעים ישנה חשיבות רבה בהבנת אופיו והתנהגותו של הכלב, ויכולת מעקב לגבי בעיות בריאותיות פוטנציאליות, אשר מאפיינות גזעים אלו.   

הבדיקה נעשית באמצעות לקיחת דגימת תאים מפי הכלב על ידי שפשוף קל של מקל אוזניים סטרילי (מטוש) על גבי החניכיים. זוהי בדיקה מהירה, לא פולשנית ולא מכאיבה. הדגימה נשלחת למעבדה בחו"ל, אשר מבצעת את ההערכה הגנטית. בסוף התהליך מקבל הלקוח פוסטר בו מופיעות תמונות כל גזעי הכלבים המהווים את אבותיו של כלבו, תוך ציון הגזע העיקרי (אם קיים), ופירוט תכונותיהם, אופיים ומאפיינים רפואיים חשובים.

מידע זה מאפשר לבעלים להבין טוב יותר את כלבם, התנהגותו וצרכיו, ומאפשר לווטרינר להיות עירני לאפשרות של מחלות גנטיות הקשורות לגזע ספציפי ממנו מורכב הכלב, דבר המעלה את היכולת לתת טיפול נכון ויעיל יותר, במידה ומחלות אלו יצוצו במהלך חייו של הכלב.

* במידה ואתם מעוניינים בבדיקה, אנא צרו איתנו קשר במייל או בטלפון. בנוסף מומלץ להביא אתכם תמונה של כלבכם, אשר תצורף לפוסטר יחד עם תמונות הגזעים מהם הוא נוצר.

בעיות אוזניים

כמו בני האדם, גם בעלי החיים שלנו סובלים מכאבים וגירוי באוזניים, הנובעים מאלרגיות, חיידקים, טפילי אוזניים ואף גידולים. חשוב לאבחן ולטפל בבעיות אוזניים על מנת להפחית את סבלו של בעל החיים ועל מנת לצמצם תופעות לוואי וסיבוכים שעלולים להתלוות לבעיות אלו.

סימנים קליניים

בעיות אוזניים בבעלי חיים מתבטאות בהפרשות ("לכלוך") מהאוזניים, אדמומיות או גלדים באפרכסות, גירוד יתר וניעור ראש עקב כאב. גירוד יתר יכול להוביל לפציעות עצמיות ולפגיעה במבנה האוזן. מכיוון שהאוזניים אחראיות בין היתר גם על שיווי המשקל, לפעמים ייראה בעל החיים מטה את ראשו לצד ואף כושל בזמן הליכה.
בעיות אוזניים שאינן מטופלות יכולות להוביל לירידה או אובדן שמיעה.

אבחון

כפי שכבר צוין, בעיות אוזניים יכולות להיות תוצאה של מספר סיבות, ולכן חשוב לאבחן על מנת לתת את הטיפול המתאים לבעיה.

הווטרינר יתחיל מהסתכלות חיצונית באוזן ובאפרכסת, ויחפש עדויות לפגיעות חיצוניות (למשל: חתכים, פצעים, קרציות) שיכולות להציק לכלב ולגרום לו לאי נוחות.

לאחר מכן יסתכל הווטרינר בתוך האוזן בעזרת מכשיר הנקרא אוטוסקופ. בעזרת מכשיר זה ניתן להעריך האם יש פגיעות בתעלת האוזן, מה כמות ההפרשות ומה צבען, ובנוסף ניתן לגלות גופים זרים (כמו קוצים או מלענים) שחדרו לאוזן, גידולים או פוליפים, הנפוצים בעיקר אצל חתולים.

לעיתים בעל החיים כאוב ומתנגד מאוד לבדיקה. במקרה כזה הבדיקה תתבצע לאחר טשטוש.

במידה והווטרינר חושד בהמצאות שמרים או טפילי אוזניים הוא יעשה משטח, בו דוגמים עם מקל אוזניים מעט מההפרשות ומתבוננים במיקרוסקופ.

בנוסף לבדיקת האוזניים יבצע הווטרינר בדיקה כללית של בעל החיים, כדי לשלול מחלות כלליות שיכולות להתבטא גם כבעיות אוזניים, כגון אלרגיות, טפילי עור כדוגמת סקביאס ודמודקס ומחלות עצביות.

טיפול

טיפול יינתן בהתאם לסיבה שנמצאה.

פגיעות שטחיות באפרכסת יטופלו באנטיביוטיקה במשחה או לפה, כתלות בחומרת הפגיעה. במידה ויש חתך גדול יתכן ותידרש תפירה של האזור.

דלקות אוזניים על רקע חיידקים, שמרים וטפילים מטופלות באמצעות חומרים לשטיפת אוזניים, שמטרתם סילוק ההפרשות, ולאחר מכן טיפות אוזניים המכילות אנטיביוטיקה או חומר אנטיפרזיטי, לטיפול בגורם.

דלקות אוזניים על רקע אלרגי יטופלו בשילוב עם טיפול כללי לאלרגיות – אנטיביוטיקה וסטרואידים לטווח הקצר, ולטווח הארוך החלפת מזון, טיפול סדיר נגד פרעושים, וניסיון להימנע מגורם האלרגיה (אם ידוע).

פוליפים וגידולים יצריכו טיפול כירורגי.

  

בדיקות נוספות

לעיתים אנו נתקלים בדלקות אוזניים חוזרות ונשנות. בעל החיים ירגיש טוב יותר עם הטיפול, אולם זמן קצר אחריו יחזרו הסימנים הקליניים.

הסיבות לכך יכולות להיות:

1.      חיידקים אשר פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה הרגילה הנמצאת בטיפות האוזניים. במקרה כזה ניתן לשלוח למעבדה דגימה של ההפרשות לבדיקת "תרבית ורגישות". בבדיקה זו בודקים איך החיידקים מהדגימה מגיבים לסוגי אנטיביוטיקה שונים, ובסופו של דבר ממליצים על סוג האנטיביוטיקה הטוב ביותר לטיפול.

2.      דלקת על רקע אלרגי, כאשר לא ידוע גורם האלרגיה או כאשר הבעלים לא הקפידו על טיפול כללי בנוסף לטיפול האוזניים. ב-20% מהמקרים של אלרגיה למזון בבעלי חיים, האלרגיה תתבטא כדלקת אוזניים בלבד, ולכן בכל מקרה של דלקות אוזניים חוזרות ההמלצה היא להחליף את מזונו של בעל החיים למזון היפואלרגני.

3.      גזעי כלבים עם מבנה אוזן בעייתי. למשל, לגזע השארפיי יש מבנה תעלת אוזן צר. דבר זה מונע אוורור טוב של האוזן וניקוז טוב של הפרשות ומעודד התפתחות חיידקים. בכלבים אלו לעיתים לא ניתן לטפל רק בדרך רפואית, וההמלצה היא לבצע ניתוח להסרת תעלות האוזן.  

מניעה

את רוב בעיות האוזניים ניתן למנוע על ידי הקפדה על היגיינה בסיסית. מומלץ לעשות ניקוי של הפרשות באופן סדיר, אחת לשבועיים – חודש, באמצעות חומרים לשטיפת אוזניים. ניקוי עם מקלות אוזניים לא מומלץ, משום שעלול לגרום לפציעה של האוזן ולנזק חמור.

יש להקפיד על טיפול נכון בבעלי חיים אלרגיים, ולהשתדל שיחשפו כמה שפחות לגורמים אליהם הם רגישים. בנוסף מומלץ לא לקחת בעל חיים רגיש למקומות "מלוכלכים", כגון חוף הים ופארקים.

בכל מקרה של חשד לבעיית אוזניים יש להביא את בעל החיים לבדיקה ווטרינרית, כדי למנוע סיבוכים בלתי רצויים.

היריון והמלטה - כלבות

חוויות ההיריון וההמלטה אצל חיית המחמד הינן חוויות משמחות ומרגשות לבעלים.

אם החלטתם לאפשר לכלבתכם להיכנס להריון ישנם מספר דברים חשובים שכדאי שתדעו.

הדבר החשוב ביותר הוא לדאוג לפני הזיווג כי לכל הגורים יהיו בתים מאמצים וכי במידה ולא ימצאו בתים תוכלו אתם לדאוג להם. מספר הכלבים, ובכללם הגורים, הנטושים בישראל הוא עצום, ולכן זוהי החלטה שאין לעשות בקלות ראש. חשוב לדעת כי קיימים גזעי כלבים בהם הכלבה יכולה להמליט אפילו עשרה גורים ויותר.

במידה ודאגתם לבתים טובים לכל הגורים, הנה מדריך קצר להריון והמלטה בכלבות.

זיווג:

כלבה מגיעה לבגרות מינית בגיל 6-12 חודשים, כתלות בגזע הכלבה (גזעים קטנים מוקדם יותר מגזעים גדולים). כלבה בבגרות מינית מתחילה להציג סימני ייחום. סימני הייחום כוללים הפרשות ודימום מאיבר המין, התנפחות של איבר המין, הטיית הזנב הצידה כאשר מלטפים באזור האגן והתעניינות בזכרים.

הכלבה מתייחמת פעמיים בשנה. מומלץ לא להרביע נקבות לפני מחזור הייחום השלישי, משום שבמחזורי הייחום הראשונים הכלבה עדיין צעירה ולא סיימה לגדול. הריון גוזל אנרגיה רבה הדרושה לכלבה הצעירה לגדילה והתפתחות. הריון בגיל צעיר עלול להיות בעייתי, להוביל לסיבוכים בהמלטה ולהסתיים במות הגורים ו/או הכלבה.

לפני זיווג הכלבה יש לבצע בדיקה וטרינרית כללית ומומלץ לחסן את הכלבה ולבצע טיפולים נגד תולעים. מומלץ לחזור ולתלע את הכלבה כ-3 שבועות לפני ההמלטה. כאשר הגורים יולדו, חלב האם שיינקו יכיל נוגדנים כנגד המחלות אליהן חוסנה הכלבה ויגן על הגורים הקטנים מפני הדבקה.

בן הזוג המומלץ לכלבה הוא זכר בוגר (לא גור, אך לא מבוגר) שגודלו דומה לגודל הכלבה. זיווג של זכר מגזע גדול עם כלבה מגזע קטן יכול להוביל ליצירת גורים גדולים מדי, אשר לא יצליחו לצאת באופן טבעי מאזור האגן, מצב שיצריך ניתוח קיסרי. על הזכר להיות בריא ומחוסן, כדי שלא יעביר לכלבה מחלות בעת ההזדווגות. יש לדאוג כי לזכר אין מחלות גנטיות שיכולות לעבור בתורשה לגורים, למשל אשך תמיר או מנשך לא תקין.

ניתן לקבוע את המועד המתאים לזיווג באמצעות משטחים מאיבר המין הנעשים אצל הווטרינר. במועד המתאים יש לקחת את הנקבה אל בית הזכר ולתת להם להזדווג באופן טבעי. במקרים בהם הזכר לא מצליח לבצע הרבעה, הווטרינר יכול לבצע הזרעה מלאכותית, אולם אחוזי ההתעברות גבוהים יותר כאשר הזיווג נעשה ללא התערבות חיצונית.

הריון:

הריון של כלבה נמשך בממוצע 63 ימים (כחודשיים).

בתחילת ההיריון הגורים מתפתחים לאט ויהיה קשה לקבוע בוודאות האם הכלבה התעברה או לא. החל מיום 21 הווטרינר יכול להתחיל להרגיש שלפוחיות ברחם על ידי מישוש הבטן.

החל מיום 28 להריון ניתן לראות פעימות לב של העוברים באולטרא-סאונד ולהעריך את מספר הגורים (לא ניתן לקבוע את מספר הגורים בוודאות באמצעות האולטרא-סאונד, אלא רק להעריך).

מתחילת החודש השני חלה גדילה מואצת של הגורים. הבעלים יבחינו כי הכלבה משמינה ובטנה הופכת עגלגלה. בשלב זה מומלץ להחליף את מזון הכלבה (בהדרגה) למזון גורים או מזון מניקות. מזונות אלו מכילים אנרגיה רבה הדרושה לגדילת הגורים ולייצור החלב. לא מומלץ לתת תוספי סידן, משום שאלו עלולים להזיק, אלא לדאוג להאכיל במזון איכותי. יש לתת לכלבה מזון גורים גם לאחר ההמלטה, עד לגמילת הגורים (בגיל 5-7 שבועות), ואז להחזיר שוב בהדרגה למזון בוגרים.

החל מיום 45 של ההריון חלה הסתיידות של שלד הגורים. המשמעות היא כי ניתן לזהות גורים בצילום רנטגן ולקבוע בוודאות את מספרם. בנוסף יוכל הווטרינר להרגיש את הגורים במישוש.

כשבוע לפני ההריון ניתן לראות התנפחות של העטינים, המתמלאים בחלב.

לקראת סוף ההריון הכלבה מתחילה לחפש מקום מתאים להמלטת הגורים. יש להכין לכלבה אזור בחדר חשוך, שקט וחמים, בו תוכל להמליט בסביבה רגועה. מומלץ להציב קופסת קרטון גדולה או סלסלה ולרפד אותה במצעים ושמיכות רכות. במידה ולא תכינו לכלבה מקום המלטה היא תבחר אותו בעצמה, בדרך כלל על ספה, מיטה או בארון הבגדים....

המלטה:

ההמלטה מתחלקת ל-3 שלבים:

1.      התחלת התכווצויות רחם ("צירי לידה"). הכלבה תסרב לאכול, לשחק ותראה חסרת מנוחה. לעיתים ניתן לראות רעד, התנשפויות, ליקוק של איבר המין או טפטוף חלב מהפטמות. שלב זה יכול להמשך בין 6 שעות ל-24 שעות, והוא לרוב ארוך יותר בכלבות בהריון הראשון.

2.      יציאת הגורים. הכלבה תלחץ והגורים יצאו מפתח איבר המין. הפרש הזמנים האופטימאלי בין גור לגור הוא 20 דקות עד שעה.

3.      יציאת השליה. שלב שנמשך כ-10-15 דקות לאחר יציאת הגור.

תפקיד הבעלים בהמלטה:

רוב הכלבות ימליטו באופן טבעי ללא עזרתנו.

יש להניח לכלבה להמליט בשקט, אך חשוב לפקח מרחוק על התהליך ולהיות ערניים במידה וההמלטה מסתבכת. לעיתים בהמלטה הראשונה הכלבה לא יודעת בדיוק מה לעשות, והבעלים יכולים לסייע בפתיחת שק ההמלטה של הגורים, ניתוק חבל הטבור באמצעות מטלית לחה, ייבוש הגורים ועיסוי גורים שאינם זזים להמרצת הדופק. גם כאן, עדיף להתערב כמה שפחות (במידת האפשר) ולתת לאימא כלבה לטפל בגוריה.

הגורים יתחילו לינוק כשעתיים עד ארבע שעות לאחר ההמלטה.

מתי יש לפנות לווטרינר?

-          הריון של מעל ל-65 יום ללא סימני המלטה

-          הפרשות מאיבר המין במהלך תקופת ההריון, לפני תחילת המלטה

-          הכלבה לוחצת מעל 30 דקות ללא יציאת גורים

-          לחיצות חלשות או הפסקה בלחיצות מעל ל-2-3 שעות ללא יציאת גורים

-          יותר מ-3-4 שעות עברו בין גור לגור

-          גור תקוע בתעלת ההמלטה

-          גורים חלשים שאינם זזים. לעיתים לוקח לגור קצת זמן עד שמתחיל לנוע. יש להניח לכלבה ללקקו ורק אם בטוחים שאינו מגיב לעסות את הגור עם מגבת ולהתקשר לווטרינר.

-          גורים שאינם יונקים או שהאם לא מאפשרת להם לינוק

-          כלבה חלשה או רועדת לאחר ההמלטה

-          הפרשות דמיות מאיבר המין הנמשכות יותר מיומיים לאחר ההמלטה

עיקורים וסירוסים

עיקור וסירוס הינן פרוצדורות כירורגיות המבוצעות בהרדמה מלאה, במהלכן מוסרים בניתוח האשכים (בזכר) או השחלות והרחם (בנקבה). ניתוחים אלו מובילים להפסקת התנהגות ייחום ומונעים התרבות לא רצויה של בעל החיים. עיקור מומלץ לבצע בנקבות מגיל 5-6 חודשים. סירוס ניתן לבצע מגיל חצי שנה, אולם לרוב נעשה בגיל 8-9 חודשים.
 

פיזיולוגיה של הייחום

כלבים וחתולים זכרים מגיעים לבגרות מינית בערך בגיל 8-9 חודשים, כלבות וחתולות מגיעות לבגרות מינית בערך בגיל חצי שנה (למרות שקיים שוני רב בין גזעי כלבים ובין פרטים שונים).

הכלבה מתייחמת פעם בחצי שנה, כאשר הייחום מלווה בהפרשות דמיות, התנפחות איבר המין והתעניינות ואף רדיפה של זכרים אחרי הכלבה לאורך תקופת הייחום, הנמשכת כ- 7-10 ימים.

כלבים זכרים המגיעים לבגרות מינית יכולים להציג תוקפנות כלפי זכרים אחרים, התעניינות ורדיפה אחרי כלבות, ואפילו בריחה מהבית בחיפוש אחר כלבות מיוחמות.

ייחום החתולה הוא עונתי ומתרחש בתקופת האביב והקיץ. בעת הייחום החתולה מציגה התנהגות של התפנקות יתר, יללות והרמת אזור האגן. אם לא מתקיימת הרבעה תחזור התנהגות זו כל שלושה שבועות, והיא יכולה להמשיך אף מספר חודשים.

חתולים זכרים, בדומה לכלבים, יכולים להציג תוקפנות יתר, מריבות עם זכרים אחרים ורדיפה אחר נקבות. בנוסף בחתולים קיימת התנהגות של סימון אזורים שונים בבית בשתן.

יתרונות ניתוחי העיקור והסירוס

היתרון החשוב ביותר של עיקורים וסירוסים הוא מניעת המלטת גורים בלתי רצויים. ישנן מכלאות ועמותות רבות ברחבי הארץ בהן נמצא מספר גדול של כלבים וחתולים, וביניהם גורים, אשר ננטשו וכעת מחפשים בית מאמץ. רק 10% מבעלי החיים הנטושים מוצאים בית. השאר מוצאים את מותם ברחוב או מורדמים בכלביות ובעמותות, שאינן מסוגלות לספק קורת גג לבעלי החיים הרבים. עיקור וסירוס ימנעו תוספת של גורים חדשים למאגר בעלי החיים הנטושים והמוזנחים.

גם מבחינה בריאותית קיימים מספר יתרונות לא מבוטלים לניתוחי העיקור והסירוס.

היתרונות הבריאותיים של עיקור הם צמצום הסיכוי לדלקות רחם וגידולי עטין, הנראים בכלבות וחתולות מבוגרות לא מעוקרות. עיקור כלבה לפני הייחום הראשון (בערך בגיל חצי שנה) מפחית את הסיכוי להתפתחות גידולי עטין פי 2000! לאחר הייחום השלישי אין הבדל באחוזי התפתחות גידולים אלו בין כלבה מעוקרת ללא מעוקרת, אך עדיין קיים יתרון לעיקור במניעת הסיכוי להתפתחות דלקות רחם וסרטן הרחם, ולכן עדיין מומלץ.

בנוסף, הורמוני המין יכולים להפריע בטיפול במחלות שונות כגון סכרת ואפילפסיה, וההמלצה היא לעקר בעלי חיים שאובחנו עם מחלות אלו.

היתרונות הבריאותיים העיקריים של סירוס הם מניעת התפתחות סרטן האשכים וצמצום הסיכוי להגדלה של בלוטת הערמונית בגיל מבוגר, דבר המתבטא בכאב וקשיים במתן שתן וצואה. כלבים בעלי אשך טמיר (כלומר אשך הנמצא בחלל הבטן ולא ירד לשק האשכים) הם בעלי סיכון גבוה יותר להתפתחות של סרטן אשכים ולכן חשוב לסרסם.

עיקור וסירוס מומלצים מבחינה בריאותית גם לבעלי חיים אקזוטיים. עיקור של ארנבוניות מוריד את הסיכוי להתפתחות סרטן הרחם, הנפוץ יחסית בארנבוניות בגיל ביניים (כ-4 שנים). חמוסות לא מעוקרות אשר לא מזדווגות יכולות להגיע בזמן הייחום למצב אנמיה ופגיעה במח העצם הנגרמים על ידי הורמוני המין, אשר יכולים להוביל למות החמוסה.

יתרונות נוספים לעיקור וסירוס כוללים מניעת התנהגות שלילית ובלתי רצויה הנובעת מהייחום, למשל יללות מרובות אצל חתולות, סימון הבית בשתן, בריחה מהבית בחיפוש אחר נקבות ופגיעות גופניות כתוצאה מריבים בין זכרים.

סירוס ועיקור יכולים לעזור גם בהפחתת בעיות התנהגות כמו דומיננטיות, תוקפנות, אוננות ועוד.

בכלבים קיים בנוסף יתרון כלכלי, שכן עלויות הרישיון השנתי לכלב מסורס וכלבה מעוקרת נמוכות בהרבה מאלו של כלבים שאינם מעוקרים ומסורסים. 

חסרונות

החסרונות בניתוחי עיקור וסירוס של בעלי חיים הם מינימאלים, אולם כדאי להיות מודעים להם.

חסרונות בריאותיים הנובעים מעיקורים וסירוסים כוללים:

1. השמנת יתר, הנובעת מהשינויים ההורמונאלים בעקבות הניתוח.

2. עלייה בסיכוי להתפתחות סרטן הערמונית בזכרים בגיל מבוגר.

3. עלייה בסיכוי לחסימות שתן בחתולים שסורסו בגיל צעיר מאוד.

4. עלייה בסיכון לבריחת שתן בגיל מבוגר בכלבות שעוקרו בגיל צעיר.

5. עלייה בסיכון להתפתחות תת פעילות של בלוטת התריס.

6. עלייה בסיכוי להתפתחות אוסטאוסרקומה (סרטן עצם) בכלבים מגזעים גדולים שסורסו או עוקרו לפני גיל שנה.

חסרונות נוספים נובעים מסיבוכים אפשריים שעלולים להתרחש עקב ההרדמה וביצוע הניתוח עצמו.

מכיוון שמדובר בניתוח בהרדמה מלאה, יבצע הווטרינר בדיקה כללית של בעל החיים לפני ביצוע הפרוצדורה. במידה ובעל החיים מבוגר או שהווטרינר חושד בבעיה בריאותית מסוימת, יש לבצע בדיקות נוספות, כגון בדיקות דם או כל בדיקה נוספת שתידרש, לפני הכניסה לניתוח ולטפל בבעיות שימצאו (אם ניתן) על מנת להביא את בעל החיים לניתוח במצב האופטימלי ביותר.

סיבוכים אפשריים לאחר ניתוח כוללים דימומים, הפרשות מאזור החתך, זיהום והיפרמות התפרים. שכיחות תופעות אלו היא נמוכה יחסית, וניתן לטפל בהן במידה ותיווצרנה.

סיכום

ניתוחי עיקור וסירוס הם מהפרוצדורות הכירורגיות הנפוצות והחשובות ביותר בשמירה על בריאות בעלי החיים וצמצום מספר הגורים הנטושים. אמנם הניתוחים אינם נטולי חסרונות, אולם אלו מתגמדים לנוכח היתרונות הרבים שהם מעניקים, בייחוד כשמדובר בעיקורים.

הריון והמלטה – חיות אקזוטיות

חמוסים:

חמוסים מגיעים לבגרות מינית בגיל 6-12חודשים.

הייחום אצל חמוסות הוא עונתי ומתרחש לקראת הקיץ (חודשים מרץ עד אוגוסט).

במהלך הייחום איבר המין של הנקבה מתנפח. גם האשכים של הזכר גדולים יותר לכל אורך עונת הייחום. שני המינים מפיצים בתקופה זו ריח חריף יותר מהפרווה, הנובע מהפרשות מבלוטות שומן בעור. בחמוסים לבנים ניתן לראות הצהבה של הפרווה עקב ההפרשות השומניות. גם לשתן של שני המינים יש ריח חריף יותר בעונת הייחום.

בדומה לחתולה, הביוץ אצל החמוסה הוא ביוץ מושרה, כלומר החמוסה לא מפסיקה להיות מיוחמת עד אשר ירביע אותה זכר. עובדה זו חשובה מאוד כאשר אנו מחזקים בבית נקבה לא מעוקרת ללא זכר. במקרה זה תקופת הייחום הארוכה תוביל להפרשה ממושכת של הורמוני מין (בעיקר אסטרוגן) אשר מזיקה למח העצם ופוגעת בייצור הדם. חמוסה כזאת תסבול מאנמיה חמורה ועלולה אף למות. לכן, אם בחרתם לאמץ חמוסה נקבה ואינכם רוצים שתמליט, חובה לעקר אותה לפני הייחום הראשון.

ההרבעה אצל חמוסים היא אירוע קולני ואלים. הזכר מחזיק את הנקבה בעורפה בחוזקה ולעיתים קרובות ניתן לראות אדמומיות ופצעים באזור.

הריון החמוסה נמשך כ-40 יום, שבסופם ממליטה האם שגר של כ-8 גורים. הגורים נולדים חרשים ועיוורים, ולכולם פרווה לבנה, שצבעה משתנה עם הזמן (במידה ואינם לבקנים). העיניים והאוזניים נפקחות רק אחרי חודש.

צ'ינצ'ילות:

צ'ינצ'ילות מגיעות לבגרות מינית בגיל 8-9 חודשים.
עונת הייחום של הצ'ינצ'ילות מתרחשת לרוב בין חודש נובמבר לחודש מאי. מחזורי הייחום נמשכים כחודש עד 50 יום.

הריון הצ'ינצ'ילה נמשך כ-111 ימים. הצ'ינצ'ילה ממליטה לרוב בשעות הבוקר המוקדמות, שגר של בין 1-6 גורים, כאשר על פי רוב תתרחש המלטה של שני גורים. עובדה מעניינת היא כי בהמלטות של צ'ינצ'ילות אשר מגודלות כחיות מחמד נפוצים יותר גורים זכרים מנקבות.

לאחר שהגורים נולדים אוכלת האימא את השליה. הגורים הקטנים נולדים מכוסי פרווה ועם עיניים פקוחות, והם מסוגלים ללכת כבר בתוך שעה מההמלטה.

אמא צ'ינצ'ילה תסכים להניק גם גורים שאינם שלה, בייחוד אם הם קרובים לגיל של הגורים שלה. לכן במצבים בהם האימא מתה ויש גורים יתומים מומלץ לחפש צ'ינצ'ילה אומנת שזה עתה המליטה שתניק את הגורים. הגורים מתחילים לאכול אוכל מוצק כבר בגיל שבוע, אולם גמילה מוחלטת מחלב נעשית רק אחרי 6-8 שבועות.

בעיות נפוצות בהריון של צ'ינצ'ילות הן הפלות וספיגת עוברים.

ארנבונים:

גיל הבגרות המינית של ארנבונים תלוי בגזע הארנבון. גזעים ננסיים מגיעים לבגרות מינית בגיל 4-5 חודשים, ואילו הגזעים הגדולים בגיל 5-8 חודשים. בכל גזעי הארנבונים זכרים מגיעים לבגרות מינית כחודש - חודשיים לאחר הנקבות.

הנקבה מתייחמת כל 4-6 ימים, בעיקר בתקופת האביב. גם כאן הביוץ הוא מושרה, ונגרם רק כאשר זכר מרביע את הנקבה.

תקופת ההיריון נמשכת כחודש. לפני ההמלטה הנקבה תכין אזור קינון ותרפד אותו בפרווה אותה היא תולשת מאזור הבטן וצדי הגוף.

מספר הגורים בשגר נע בין 4-12 גורים, כתלות בגזע (גזעים ננסיים ממליטים פחות, גזעים גדולים יותר). הארנבונים הקטנים נולדים לרוב בשעות הבוקר המוקדמות. את רוב זמנם מבלים הגורים לבד בקן. האמא מניקה את הצאצאים רק פעם ביום, למשך 3-5 דקות.

אימא ארנבונית אינה מקבלת גורים של ארנבונית אחרת, ויכולה אף לתקוף ולהרוג גורים הנושאים ריח של ארנבון אחר.

בגלל זמן ההיריון הקצר יחסית ומכיוון שהארנבונית נמצאת רוב הזמן במצב בו היא מסוגלת להיכנס שוב להריון, החזקה של זוג ארנבונים זכר ונקבה תוביל במהרה לכמות עצומה של צאצאים. על מנת למנוע מצב זה מומלץ לסרס ולעקר את הארנבונים. נקבות מומלץ לעקר בגיל 5-6 חודשים גם כדי למנוע מחלות רחם ובכללן סרטן הרחם, אשר נפוץ יחסית בנקבות בוגרות לא מעוקרות.

שרקנים:

שרקנים מגיעים לבגרות מינית בגיל מאוד צעיר – נקבות כבר בגיל חודשיים וזכרים בגיל 3 חודשים.

שרקנית מתייחמת כל 20 יום בערך, ותקופת הייחום נמשכת לאורך כל השנה.

היריון השרקנית נמשך כ-70 יום, בסופם ממליטה האם 2-4 גורים בממוצע.

שרקנים לא בונים קני המלטה מסודרים, ויכולים להמליט בכל מקום בכלוב. לאחר שנולדים הגורים אוכלת האימא את השליה.

אימא שרקנית תסכים להניק גם גורים שאינם שלה, ולכן במצבים בהם יש גורים יתומים מומלץ לחפש שרקנית אומנת שתניק אותם.

בדומה לארנבונים, זוג שרקנים ימליט במהלך חייו מספר רב של צאצאים, וניתן למנוע התרבות לא רצויה על ידי סירוס ועיקור.

שרקנית מעל גיל 8 חודשים שלא המליטה בעבר לא מומלץ להרביע. על מנת להמליט בצורה תקינה עצמות האגן של השרקנית אינן מאוחות ונפתחות בעת המלטה על מנת לאפשר יציאה תקינה של הגורים. עצמות האגן של שרקנית שלא המליטה בגיל צעיר עוברות איחוי, ולכן בשרקניות אלו נפוצים מצבים של המלטות קשות, בהן הגורים נתקעים ולא יכולים לצאת מתעלת ההמלטה בצורה נורמלית. מצב זה דורש התערבות וטרינרית והוא מסוכן גם לגורים וגם לאימא, ולכן מומלץ להימנע ממנו.