דלקות שתן

דלקות שתן הן בעיה נפוצה של מערכת השתן בחיות מחמד, בעיקר בכלבים וחתולים.

הן נחלקות לדלקות פשוטות, אשר חולפות עם טיפול רפואי מתאים, ודלקות מסובכות, אשר חוזרות ונשנות גם לאחר טיפול רפואי ודורשות אבחון מקיף וטיפול לזמן ארוך.  

דרכי הדבקה

רוב דלקות השתן נגרמות עקב חדירה של חיידקים מהסביבה החיצונית לתוך מערכת השתן והתרבות בה. אלו בעיקר חיידקים של מערכת העיכול, המגיעים מהצואה.

קיימים גם מקרים בהם חיידקים מאזור אחר של דלקת בגוף חודרים לדם ומגיעים דרכו אל מערכת השתן, אך הם נדירים יותר.

לעיתים הדלקת היא משנית לבעיה אחרת הקיימת אצל בעל החיים, כדוגמת פגמים מולדים במבנה מערכת השתן, אבנים, גידולים במערכת השתן, חוסר שליטה על סוגרים, המאפיינת כלבים מבוגרים, ואף מחלות כלליות.

בכלבים קיום אבנים בשתן הוא לרוב תוצאה של דלקת השתן, משום שהחיידקים הגורמים לה מייצרים חומרים המעודדים היווצרות אבנים. בחתולים, לעומת זאת, אבנים בשתן הם לרוב הסיבה להיווצרות דלקת משנית.

סימנים קליניים

חיידקים יכולים לעורר דלקת לכל אורך מערכת השתן.

כאשר הדלקת נמצאת באזור שלפוחית השתן וצינור השופכה (הצינור המוביל את השתן מהשלפוחית החוצה) בעל החיים לא יראה סימני מחלה קשה, וברוב המקרים לא תהיה פגיעה במרץ, בערנות ובתאבון של בעל החיים.

סימני הדלקת יהיו השתנה ושתייה מרובה, חוסר שליטה על מתן שתן והופעת דם או מוגלה בשתן.

במידה והדלקת מתפשטת ומגיעה לכליה המצב נהיה חמור יותר.

בעל החיים יראה חולה ובנוסף לסימנים הקליניים הקודמים ניתן יהיה לראות ירידה בתאבון, חולשה ואפאתיות, כאב במגע באזור וחום. 

אבחון

האבחון הראשוני מתבסס על בדיקה כללית של בעל החיים על ידי הוטרינר ובדיקת שתן.

בבדיקה הגופנית בוחן הוטרינר את מצבו הכללי של בעל החיים, קיום חום, כאב במגע, גודל שלפוחית השתן ויכולת בעל החיים להשתין.

בבדיקת השתן מחפש הוטרינר נוכחות של חלבון ודם בשתן ושינויים בחומציות ובריכוזיות השתן המאפיינים דלקות שתן. בבחינת משטח שתן תחת מיקרוסקופ ניתן להבחין בתאי דלקת, חיידקים, קריסטלים המחשידים לקיום אבנים ותאים המחשידים לנוכחות גידול.

בדיקות נוספות

אם בעל החיים מתקשה בהשתנה או אם נמצאו בבדיקת השתן קריסטלים רבים, מומלץ לעשות צילום רנטגן, שהוא אמצעי האבחון הטוב ביותר לגילוי אבנים.

כאשר מדובר בדלקת שתן החוזרת לאחר טיפול או שאינה מגיבה לטיפול, מומלץ לשלוח דגימה של השתן למעבדה לבדיקת תרבית ורגישות. בדיקה זו מבודדת את החיידקים הנמצאים בשתן ומוצאת מהי האנטיביוטיקה אליה החיידקים הכי רגישים.

כפי שכבר ציינו, דלקות שתן חוזרות יכולות להיות משניות למחלות כלליות, כדוגמת יתר תפקוד של בלוטת האדרנל (מחלת "קושינג") או כשל כליות כרוני. לכן במקרים של דלקות חוזרות מומלץ לקחת בדיקת דם להערכה כללית של בעל החיים.

אבחון נוסף שמומלץ לעשות במקרים של דלקת חוזרת, חשד לדלקת כליה או בחשד לגידול היא בדיקת אולטראסאונד. בבדיקה זו ניתן להעריך את חומרת הדלקת ובנוסף לגלות בעיות נלוות כגון פגמים במבנה מערכת השתן, קיום אבנים או גידולים.

טיפול

רוב הדלקות הפשוטות מטופלות באמצעות אנטיביוטיקה.

מכיוון שיתכן זיהום משולב של מספר חיידקים, יתכן ויהיה צורך במתן של יותר מאנטיביוטיקה אחת, שתינתנה בהתאם לתוצאות בדיקת תרבית ורגישות.

שיפור בסימנים הקליניים יתרחש מספר ימים לאחר תחילת הטיפול, אולם יש להקפיד על מתן התרופות עד תום הזמן אותו קבע הווטרינר כדי למנוע חזרה של הדלקת.

אם נראים קריסטלים בשתן או אבנים קטנות בצילום ישלב הטיפול מעבר לאנטיביוטיקה גם מזון רפואי למניעת יצירת אבנים או המסת אבנים קיימות.

אבנים גדולות דורשות הוצאה בניתוח. לאחר הניתוח יועבר בעל החיים למזון רפואי למניעת היווצרות אבנים חדשות לתקופת זמן ארוכה, ובמקרים מסוימים אף לכל חייו של בעל החיים.

לסיכום,

דלקת שתן היא בעיה נפוצה וקלה לאבחון. בכל מקרה של חשד לדלקת שתן מומלץ לפנות לוטרינר לאבחון וטיפול מתאים.  

חיות המחמד בחורף

החורף הישראלי נעים יחסית ולרוב לא מאופיין בטמפרטורות קיצוניות.

אולם, מדי פעם בכל זאת מגיעים לארצנו ימים קרים במיוחד, סופות, גשמים ואפילו שלג. בזמן שאנו מצטיידים בלבוש עבה, שתייה חמה ומטריות, חשוב לזכור כי גם לחיות המחמד שבמחיצתנו קר לפעמים וצריך לוודא כי גם הם מצוידים כראוי לחורף.

איך מתנהגות חיות המחמד בחורף

לחיות המחמד שלנו יש שיטות שונות להתמודד עם תקופת החורף.

אצל החמוסים, למשל, ירידת הטמפרטורות מובילה לצמיחה של "פרוות חורף", שהיא צפופה ומחממת יותר מהפרווה הגדלה בקיץ.

זוחלים מורידים את רמת הפעילות בחורף, מפסיקים לאכול ונכנסים למעין תרדמה.

כלבים, חתולים וחיות אחרות נוטים לחמם את עצמם על ידי מציאת מקומות חמים ויבשים ברחבי הבית או החצר.

במידה וקר מאוד, בעל החיים יתחיל לרעוד. רעידות השרירים תורמות לחימום הגוף, עד לגבול מסוים.

כלבים

רוב גזעי הכלבים בעלי השיער הארוך והצפוף (למשל: האסקי, צ'או צ'או, סן ברנרד וכו') סובלים מאוד בקיץ הישראלי, אך החורף לא מהווה עבורם בעיה.

לעומתם, גזעים בעלי שיער קצר (למשל: דוברמן, ויסלה וכו') או גזעי שעשועים קטנים (למשל: פודל ננסי, יורקשייר טרייר, צ'יוואווה וכו') נוטים לסבול מאוד מקור.

גם גיל הכלב משפיע על רגישותו לקור. אצל גורים וכלבים מבוגרים מערכת וויסות החום בגוף אינה מתפקדת בצורה אופטימלית והם מתקשים לשמור על חום גוף תקין בימים הקרים. גם כלבים רזים במיוחד מתקשים לשמור על חום גופם.

כלבים רגישים מומלץ להשאיר בימים קרים במיוחד בבית בחימום, להלביש בבגדים חמים (ניתן לקנות סוודרים ומעילים מיוחדים לכלבים בחנויות של בעלי חיים או להתאים לכלב בגד ישן שלנו) ולהוציא לטיולים קצרים בלבד. אם ניתן, מומלץ לצאת לטיולים בזמני הפוגה מגשם ושלג.

מומלץ לספק לכלב אזור מנוחה חמים, בין אם הכלב חי בבית או בחצר. לכלבי חצר יש לספק מלונה אטומה למים ולמקם אותה באזור שאינו חשוף לרוחות וחדירת גשמים. בימים קרים במיוחד מומלץ להכניס למלונה מנורת חימום.

כל גזעי הכלבים עלולים להתקרר ולחטוף דלקת ריאות במידה והם נרטבים. אם הכלב נרטב בטיול יש לנגבו ביסודיות ולייבשו באמצעות מייבש שיער.

חתולים

חתולים הנמצאים בבית בלבד לרוב אינם סובלים מקור, משום שהבית מחומם. לעיתים ניתן לראות כי בחורף החתול יעדיף לישון במקומות יותר חמים, למשל על מיטות או מעל מכשירי חשמל.

הבעיה הגדולה בחורף היא חתולי הרחוב. חתולים אלו חשופים לסביבה ולטמפרטורות הקרות ולעיתים מוצאים מסתור מהכפור בתוך מנועי מכוניות. לכן בחורף חשוב לדפוק על מכסה המנוע לפני תחילת הנסיעה, להעיר חתול שאולי נרדם שם בלילה.

ניתן להכין לחתולי הרחוב בית מאולתר מקופסת קרטון מכוסה ניילון ומרופדת בשמיכות ישנות.החתולים יודו לכם ואתם תוכלו לנהוג בבטחה בלי לפחד שישנו חתול ישן במנוע.

מחלות חורף

אלרגיה לפרעושים: הדעה הרווחת בציבור היא כי בחורף אין סיבה לשים על חיות המחמד תכשירים נגד פרעושים וקרציות, משום שטפילים אלו אינם פעילים בטמפרטורות קרות. אמנם נכון כי פרעושים וקרציות אינם פעילים בקור, אולם החורף הישראלי מתאפיין לרוב במספר קצר של ימים קרים וביניהם ימים חמימים, בהם הטמפרטורות עולות לרמה שבה חוזרים הטפילים לפעילות מלאה. נפוץ מאוד לראות בחורף כלבים מתגרדים עד לרמה של פציעה עצמית, אדמומיות וקרחות המאפיינים אלרגיה לפרעושים. לכן, מומלץ להמשיך לתת טיפול מניעתי חודשי נגד פרעושים וקרציות לאורך כל החורף.

שעלת מכלאות: מחלת כלבים הנגרמת על ידי וירוסים, חיידקים או שילוב של שניהם, אשר הפגיעה שלהם במערכת הנשימה מתבטאת בעיקר בשיעול טורדני. מחלה קלה יחסית, אך מאוד מדבקת בין כלבים. משך המחלה ארוך יחסית, הכלב ממשיך להשתעל כשבועיים עד מספר חודשים. בנוסף המחלה יכולה להתדרדר לדלקת ריאות ולכן חשוב להיבדק אצל ווטרינר בכל מקרה של חשד למחלה. 

דלקת ריאות: פגיעה חמורה במערכת הנשימה, הנגרמת על ידי וירוסים וחיידקים שונים. יכולה לתקוף כלבים וחתולים כאחד. מתבטאת בחולשה, חוסר אכילה, חום וקשיי נשימה.

מחלה קשה ומומלץ למנוע אותה על ידי שמירה על בעלי החיים בחורף והקפדה על חיסונים שנתיים, אשר מגנים על בעל החיים מפני חלק מהוירוסים והחיידקים אשר גורמים לה.

ניקוי שיניים

כמו אנשים, גם כלבים וחתולים נזקקים לעיתים לטיפולי שיניים, החל מניקוי שיניים עקב הצטברות אבן שן ועד לעקירות שיני חלב שלא נשרו או שיניים שנפגעו כתוצאה מטראומה או מדלקות חמורות.

בכל פעם שבעל החיים מגיע לווטרינר לחיסונים שגרתיים, בודק הווטרינר גם את מצב הפה של בעל החיים. הווטרינר מעריך את כמות אבן השן שהצטברה על השיניים, האם ישנם סימנים לדלקות חניכיים או האם יש שיני חלב שלא נשרו וצריכות להיעקר. 

בנוסף, ישנם סימנים המחשידים לבעיות פה ושיניים אותם רואים הבעלים. סימנים אלו כוללים ריח רע מהפה, קשיי אכילה (אשר יכולים להתבטא בנפילה של מזון מהפה, חוסר רצון לאכול או יבבות בעת האכילה), ריור יתר, דימום מהחניכיים, נפיחות, שפשוף הפנים באזור הפה והלחיים ואף תוקפנות פתאומית. חשוב להיות ערניים ולפנות לווטרינר בכל מקרה בו בעל החיים מציג סימנים אלו.

במקרים בהם קיימת בעיה בבריאות הפה ימליץ הווטרינר על ניקוי שיניים ו/או עקירות שיניים, כתלות בסוג ובחומרת הבעיה.

הפרוצדורה

פרוצדורת ניקוי השיניים בבעלי חיים דומה מאוד לזו הנעשית באנשים, אולם מכיוון שבעלי החיים אינם משתפים פעולה כמו אנשים הפרוצדורה נעשית בהרדמה מלאה.

בהתחלה מבצע הווטרינר בדיקה נוספת ומקיפה של חלל הפה תחת הרדמה. אם דרושות עקירות הן יבוצעו לפני ניקוי השיניים.

ניקוי השיניים עצמו מתחיל בהסרה גסה של מרבית אבן השן. לאחר מכן מבצע הווטרינר ניקוי עדין יותר של האבן שנשארה באמצעות כלי יעודי בצורת וו, החודר לחריצים הקטנים שבין השיניים, ומסיר אבן שן שהצטברה גם שם.

בסוף הניקוי מתבצע פוליש של השן בעזרת משחה, שחודרת לחריצים קטנים בשן ואוטמת אותם מפני כניסת מזון או חיידקים, דבר שמעכב היווצרות אבן שן חדשה. לבסוף נשטף הפה עם חומר חיטוי.

טיפול לאחר ניקוי שיניים

במידה וישנה דלקת חניכיים חמורה, או שהיה צורך בעקירות שיניים פגועות, יינתן טיפול אנטיביוטי, והווטרינר אף ימליץ על מתן מזון רך למספר ימים אם הדבר נחוץ.

הדרך הטובה ביותר למניעת בעיות שיניים וחניכיים היא הקפדה על צחצוח שיניים לבעל החיים באופן תדיר, בין 3-5 פעמים בשבוע, על מנת להאט היווצרות אבן שן חדשה.

גזעי כלבים קטנים נוטים לצבור אבן שן מהר יותר, ולכן יזדקקו לניקוי שיניים בטווחי זמן של חצי שנה –שנה. גזעי כלבים גדולים וחתולים נוטים פחות להצטברות של אבן שן, ולכן יזדקקו לניקוי שיניים אחת למספר שנים, בהתאם להמלצת הווטרינר.

חיות הבר בישראל

ישראל היא מדינה בעלת עושר עצום של חיות בר. מגוון בעלי החיים שניתן למצוא בטבע הארץ-ישראלי כולל יונקים, ציפורים, זוחלים ודו חיים. חלק מבעלי החיים הם שוכנים קבועים בארצנו, וחלקם נודדים כל שנה לישראל ובחזרה לארצות אחרות.

לצערנו, שטחי המחיה של חיות הבר בישראל (וגם בשאר העולם) הולכים ומצטמצמים. הבנייה העירונית של כבישים ובתים פולשת לאזורי המחיה של חיות הבר, מצמצמת את תחומם ובכך פוגעת ביכולת של חיות אלו להמשיך לצוד מזון, להתרבות ואף לחיות. בנוסף קיים צייד לא חוקי של בעלי חיים למטרות אכילה, מכירה או סתם לשם הנאה של הציידים. פרמטרים אלו מביאים לכך שיותר ויותר חיות בר נעלמות מנוף ארצנו ומקומות אחרים בעולם.  

משרד החקלאות בעבר והמשרד להגנת הסביבה בהווה הם המשרדים הממשלתיים האחראים על חיות הבר בישראל וההגנה עליהם.

חוק "הגנת חיות הבר" קובע תקנות שנועדו לשמור על חיות ארצנו ולמנוע פגיעה בהם. החוק קובע כי אסור לאנשים לצוד, למכור או לגדל חיות בר ללא רישיון מיוחד. 

רשות שמורות הטבע והגנים היא הגוף שמטרתו לטפח ולהגן על הטבע, לחנך אנשים לשמירה על הטבע ועל חיות הבר, ולדאוג שתקנות משרד החקלאות ימולאו על ידי הציבור. פקחי הרשות נלחמים בצייד ובמסחר הבלתי חוקיים של חיות בר במטרה להפסיקם. בנוסף עוזרים הפקחים בכיבוי שריפות יער, הצלת חיות בר לכודות או פצועות, עזרה למטיילים וסיוע לחקלאים.

בישראל קיים בית חולים מיוחד לחיות בר, הנמצא בתוך גן החיות "הספארי" ברמת גן. אדם אשר נתקל בחיית בר פגועה יכול ליצור קשר עם בית החולים דרך האתר: http://www.wildlife-hospital.org.il/ או בטלפון 6911* הפועל 24 שעות ביממה. המטרה העיקרית של בית החולים היא לטפל בבעלי החיים בצורה הטובה ביותר ולשקם אותם בתקווה להחזירם אל הטבע.

אנשים הנתקלים בגור או גוזל של חיית בר שאינם נראים פצועים מתבקשים להשאירם במקומם. לרוב האם נמצאת בקרבת מקום, גם אם אנחנו לא רואים אותה. גורים וגוזלים קטנים מתקשים

לשרוד ללא אמם וקשה מאוד לגדל אותם בשבי.

                                        

 

בנוסף חשוב לזכור כי צבים וקיפודים, שאנשים נוהגים לאסוף לביתם, הם חיות בר מוגנות האסורות לגידול בבית. אם מצאתם צב או קיפוד בדרך, השאירו אותם בטבע, שם יוכלו להמשיך לחיות ולהתרבות להנאת כולנו. 

סנאפלס (snuffles)

סנאפלס (המכונה לעיתים גם "צננת") היא מחלה של מערכת הנשימה העליונה בארנבונים. המחלה נגרמת על ידי חיידק בשם פסטורלה מולטוצידה.

 דרכי הדבקה

החיידק פסטורלה מולטוצידה שוכן דרך קבע בחלל האף של ארנבונים, ולרוב אינו גורם למחלה.

כאשר ארנבון חשוף לגורם סטרס כלשהו (לדוגמה: רעש חזק, סביבה לא נקייה, הריון, מחלה, חברה של ארנבונים דומיננטיים בכלוב או אפילו שינויי סביבה כאשר הוא נלקח מחנות החיות לבית), פעילות מערכת החיסון של הארנבון יורדת. במצב זה יכול החיידק להתרבות ביתר ולגרום למחלה.

סנאפלס היא מחלה מדבקת מאוד בין ארנבונים, וכאשר ארנבון אחד חולה הוא עלול להדביק את שאר הארנבונים באזור. ההדבקה נעשית באמצעות מגע עם הפרשות הארנבון החולה. גורי ארנבונים שאימם חולה יכולים להדבק דרך החלב.

סימנים קליניים

הסימנים הנפוצים ביותר הם עיטושים והפרשות שקופות עד מוגלתיות (צהבהבות) מהאף, אשר נדבקות לפרווה באזור הנחיריים. מכיוון שארנבונים נוטים לנקות את פניהם בעזרת רגליהם הקדמיות, ניתן לראות את ההפרשות גם על כפות הרגליים.

יתכנו גם קשיי נשימה, הפרשות מהעיניים ודלקות עיניים נלוות.
אם הארנבון לא מטופל במהרה, ההפרשות הנדבקות לפרווה יכולות לגרום להיווצרות דלקות עור, קרחות וקשקשת. בנוסף עלול החיידק להתפשט למערכת הנשימה התחתונה ולגרום לדלקת ריאות.

 אבחון

אבחון המחלה על ידי הווטרינר מתבסס על הסימנים הקליניים שפורטו למעלה. בהקשבה עם סטטוסקופ ניתן לעיתים לשמוע חרחורים הנובעים מהפרשות הנמצאות במערכת הנשימה העליונה.

 

טיפול

הטיפול במחלה הוא טיפול אנטיביוטי. חשוב לדעת כי ארנבונים רגישים לסוגי אנטיביוטיקה מסוימים הניתנים דרך הפה, ויש לוודא כי הווטרינר המטפל מודע לסוג הטיפול המתאים לארנבונים.

מומלץ לטפל במהרה, מיד עם הופעת הסמנים הקליניים, משום שחוסר טיפול יכול להוביל להתפתחות מחלה כרונית, שתצריך טיפול ממושך, ועלולה אף ללוות את הארנבון לאורך כל ימי חייו.
 

מניעה

יש לנסות ולהפחית גורמי סטרס, לשמור על תנאי גידול טובים ולהקפיד על הזנה, אוורור והיגיינה נאותים.

בעת הבאת ארנבון חדש לקבוצת ארנבונים, עליו להיות בבידוד ולהיבדק על ידי וטרינר לפני הכנסתו לקבוצה. במידה ונמצא ארנבון חולה בקבוצה, יש לבודד אותו מארנבונים אחרים, על מנת לנסות ולמנוע את הדבקתם.

 

קדחת קרציות

קדחת קרציות הינה מחלה נפוצה בכל העולם ובישראל בפרט. המחלה נגרמת על ידי הטפיל ארליכיה קניס, אשר מועבר לכלבים בזמן מציצת דם על ידי קרצייה הנקראת קרצית הכלב החומה. הארליכיה הינו טפיל דם הפוגע בתאי הדם השונים וגורם להרס שלהם במחזור הדם ובמח העצם.

לרוב מופיעה המחלה בעונה החמה (מאי עד אוגוסט), בה נפיצות הקרציות גבוהה, ובעיקר בכלבי מושב, כלבי חצר או כלבים ששהו באזור בו נמצאה כמות גדולה של קרציות. אולם, מספיקה קרצית אחת הנגועה בטפיל כדי לגרום למחלה, ולכן תתכן בכל כלב ובכל עת.

סימנים קליניים

לרוב מופיעים הסימנים הקליניים כשבוע עד שבועיים לאחר מציאת קרציה על הכלב.

המחלה מתבטאת בחום גבוה, חולשה, דיכאון וחוסר תאבון. הארליכיה פוגעת תחילה בטסיות הדם, ולאחר מכן בתאי דם נוספים, ולכן לעיתים יופיעו דימומים ספונטנים, שטפי דם על העור וריריות חיוורות. הגדלה של בלוטות לימפה ושל הטחול והכבד נפוצות גם הן, והווטרינר יוכל להרגיש זאת במישוש.

לאחר תקופה מסוימת עוברת המחלה לשלב תת קליני. בשלב זה הכלב נראה בריא, אולם הטפיל ממשיך להתקיים בגופו וממשיך לגרום להרס הדרגתי של תאי הדם. שלב זה יכול להמשך חודשים עד שנים.

בשלב הסופי והכרוני של המחלה מופיעים סימנים בלתי ספציפיים של פגיעת מערכות שהם משניים לאנמיה (ירידה במספר תאי הדם האדומים), לפגיעה במערכת החיסון (עקב ירידה במספר תאי הדם הלבנים) ולפגיעה ביכולת הקרישה (עקב ירידה במספר הטסיות). בנוסף לסימנים הקודמים יכולים להראות גם דימומים, בצקות, צליעות ועיוורון. מוות יכול להיגרם כתוצאה מדימום ואנמיה חריפה או כתוצאה מזיהומים מזדמנים התוקפים את הגוף כתוצאה מירידה ביכולת החיסונית.

אבחון

במידה וקיים חשד לקדחת קרציות עקב הסימנים הקליניים או היסטוריה של חשיפת הכלב לקרציות, ישנו קיט אבחון ספציפי המזהה נוגדנים לארליכיה בדם הכלב. תוצאה חיובית מעידה על חשיפה של הכלב לטפיל.

בדיקות דם כלליות מאפשרות הערכה של חומרת המחלה. בשלב ההתחלתי יופיעו ירידה בספירת הטסיות ועלייה בספירת התאים הלבנים וברמת הנוגדנים בדם. ככל שהמחלה מתפתחת תתרחש ירידה כללית במספר הטסיות, תאי הדם האדומים ותאי הדם הלבנים. לעיתים יראו בדיקות הדם בנוסף עדויות לפגיעה באיברים פנימיים, בעיקר פגיעה כלייתית.

לאחר הטיפול מומלץ לבצע בדיקות דם עוקבות כדי לוודא חזרה של ספירת הדם לרמות תקינות.

טיפול

כאשר המחלה נמצאת בשלבים ההתחלתיים הטיפול הינו פשוט יחסית, וכולל אנטיביוטיקה (לרוב דוקסילין) לטווח זמן של 2-3 שבועות. תגובה לטיפול ושיפור קליני יתרחשו לרוב תוך 2-3 ימים.

קרצית הכלב החומה יכולה להעביר לכלב, ביחד עם הארליכיה, טפיל נוסף המכונה בבזיה. טפיל זה קשה לאבחון, אולם מומלץ לטפל בו בנוסף לטיפול בארליכיה. הטיפול בבבזיה כולל שתי זריקות אמיזול בהפרש של שבועיים.

בשלבים המתקדמים של המחלה יש צורך בטיפול אגרסיבי הכולל שילוב אנטיביוטיקה עם סטרואידים או תרופות אחרות המעודדות התחדשות של תאי דם במח העצם. במקרים של אנמיה חמורה נדרש מתן של עירוי דם. בשלב זה לא תמיד תהיה תגובה לטיפול, וסיכויי ההחלמה של הכלב הם נמוכים.

מניעה

קדחת קרציות הינה מחלה קשה שעלולה להסתיים במוות, ולכן ישנה חשיבות רבה למניעתה. מניעת המחלה מתמקדת בטיפול מונע נגד קרציות לכלב (באמצעות אמפולה או קולר) וטיפול סביבתי (ניקוי משטחים, ריסוס והדברה). בנוסף, אם הדבר אפשרי, מומלץ להימנע מלקחת את הכלב לאזורים בהם עלול להיות ריכוז גדול של קרציות. חשוב להדגיש כי כלב שחלה במחלה אינו מחוסן נגדה ויכול לחלות שוב, ויש להקפיד על טיפול מונע נגד קרציות גם בכלבים שחלו בעבר.

מכת חום

עונת הקיץ מאופיינת בימים חמים, מלאי שמש, וחופש גדול המאפשר לילדים להקדיש זמן רב יותר לחיית המחמד. אולם, הקיץ מביא איתו גם סכנות רבות. מכת חום הינה מהסכנות הנפוצות והקטלניות ביותר בימי השרב הישראלי.

מהי מכת חום?

חום הגוף הנורמלי של כלבים גבוה מזה של בני אדם ונע בין 38 – 39.4 מעלות. עליה בחום הגוף יכולה להיות תוצאה של מחלה (דלקת, זיהום, גידול) או כתוצאה של חוסר יכולת של הגוף לווסת את הטמפרטורה, כפי שמתרחש במכות חום.

כלבים כמעט ואינם מזיעים, ומקררים את עצמם בעיקר על ידי הלחתה (נשימה מהירה עם פה פתוח וריור). כאשר טמפרטורת הסביבה והלחות גבוהות, היכולת לאבד חום פוחתת, וטמפרטורת הגוף תעלה. עליה בטמפרטורת הגוף מעל ל-41 מעלות מביאה לפגיעה בשומנים, חלבונים ואנזימים החשובים לתפקוד מערכות הגוף השונות, ובסופו של דבר מביאה לפגיעה כללית באיברי הגוף ואף למוות.

סימנים קליניים

לרוב יופיעו הסימנים לאחר בילוי זמן ממושך בשמש או לאחר פעילות מאומצת.

"תשישות חום" (המצב הקל יחסית של מכת חום) מתאפיינת בחום גבוה, חולשה, קצב נשימה מהיר, הקאות ו/או שלשולים והתייבשות.

מכת חום חמורה יותר כוללת, בנוסף לחום גבוה של מעל ל-41 מעלות, גם סימנים של שוק ופגיעה באיברים: התמוטטות, בעיות עצביות, קצב לב וקצב נשימה מהירים, דופק חלש ולא סדיר ואף דימומים.

טיפול

מכת חום היא מקרה חירום. במידה ואתם חושדים כי כלבכם סובל ממכת חום יש לקררו באמצעות מים ומגבות רטובות (לא באמצעות קרח!) ולהביאו לווטרינר בדחיפות.

הווטרינר יערוך בדיקה גופנית מקיפה להערכת מצבו של הכלב. בנוסף מומלץ לבצע בדיקת דם, שעל פיה ניתן להעריך האם נגרם נזק פנימי לתאים ואיברי הגוף השונים.

במידה והכלב סובל מתשישות חום בלבד, הטיפול יכלול קירור, מתן נוזלים וטיפול תומך.

במידה והכלב סובל ממכת חום יינתן טיפול בהתאם לפגיעות השונות ולתוצאות בדיקות הדם. לעיתים יהיה צורך באשפוז ארוך טווח, ואז יופנה הכלב לבית החולים הווטרינרי או למרכז חירום אחר להמשך טיפול. ישנם מקרים בהם הנזק לאיברים הוא בלתי הפיך, והתוצאה תהיה מוות או המתת חסד.

מניעה

50% מהכלבים הסובלים ממכת חום ימותו או יומתו במהלך היממה הראשונה להופעת הסימנים עקב פגיעות קשות ובלתי הפיכות במערכות הגוף. לכן ישנה חשיבות גדולה לנושא המניעה.

קיימים מספר כללים שחשוב לאמץ על מנת למנוע התפתחות של מכת חום אצל כלבכם:

1. אסור להשאיר כלבים ברכב חונה, אפילו כאשר החלון מעט פתוח. הטמפרטורה בתוך רכב סגור עולה בצורה קיצונית תוך מספר דקות.

2. בימים חמים יש להקפיד על טיולים בשעות הפחות חמות, שעות הבוקר המוקדמות ושעות הערב והלילה. כמו כן יש להקפיד על טיול קצר, ללא מאמץ, ונגישות למים.

3. יש לדאוג לאזורי צל ומים קרים בכל עת לכלבים החיים בחצר.

4. תשומת לב מיוחדת נדרשת לכלבים זקנים, שמנים, בעלי אף פחוס או חולים, ובעיקר כאלה בעלי היסטוריה של בעיות לב, בעיות נשימה או עוויתות. כלבים אלו מתקשים אף יותר מהאחרים לקרר את עצמם ולשמור על טמפרטורת גוף תקינה.

חשוב לזכור כי למרות שאנו נתקלים בעיקר בכלבים הסובלים ממכת חום, כל בעל חיים יכול להיפגע (גם בעלי חיים אקזוטיים כמו מכרסמים או ציפורים) והכללים למניעה חלים גם עליהם.